כמה מילים על פונולוגיה:
הצלילים [r] [l] שהתייחסתי אליהם בפוסט נקראים phones. פון הוא יחידת צליל הדיבור הקטנה ביותר והיא ניתנת לתיאור בצורה אובייקטיבית (למשל: אילו איברים בחלל הפה משתתפים בהפקה של הצליל [b], הספקטוגרמה שמתארת את הצליל [b] במרחב זמן-תדר). פונמה (phoneme) היא יחידת צליל הדיבור הקטנה ביותר אשר מבחינה בין מילה אחת לאחרת. למשל, הפונות [p] ו-[b] מבחינות בין המילה “בנייה” לבין המילה “פנייה” ולכן הן נחשבות פונמות בשפה העברית. לעומת זאת, בערבית [p] ו-[b] לא מבחינות בין מילים ולכן לא נחשבות פונמות בשפה הערבית (למעשה, [p] ו-[b] נתפסות כפונמה אחת בערבית והיא /b/. לכל מי שתהתה למה דוברי ערבית אומרים “ברבר” במקום פרפר). בקיצור, phone הוא צליל הדיבור שמגיע אלינו לאוזן, ופונמה היא צליל הדיבור שאנחנו שומעות בפועל (האופן שבו הצליל מיוצג במוח שלנו). וכמו בדוגמא מערבית, לא תמיד הצליל שמגיע אלינו לאוזן הוא הצליל שאנחנו באמת שומעות.
בתחילת חייהם תינוקות מצליחים להבחין בין כל זוג פונמות שמשמיעים להם, לא משנה מאיזו שפה (לכן עקרונית ניתן לטעון שביכולתם להבחין בין כל הפונמות בכל השפות בעולם, גם אם לא בדקו את כל ה-800 אחת אחת). בתהליך רכישת השפה התינוקות “מתמחים” בזיהוי הפונמות בשפת האם שלהם, כפי שהדגים המחקר שנערך במקביל בסיטאל ובטוקיו. במחקר בדקו את השינוי ההתפתחותי ביכולת להבחין בין זוג הפונמות /r/ ו-/l/- קונטרסט פונטי שקיים באנגלית, אך לא ביפנית. במחקר השתתפו כ-32 תינוקות בני 6-8 חודשים (חצי יפנים, חצי אמריקאים) וכ-32 תינוקות בני 10-12 חודשים (חצי יפנים, חצי אמריקאים).
איך אפשר בכלל לדעת שתינוקות לא-מדברים מבחינים בין שתי פונמות? השיטה הנפוצה ביותר לבדיקת תפיסה פונטית נקראת “הפניית ראש מותנית” (conditioned head-turn) ותוכלו לראות כיצד היא מתבצעת בסרטון הקצר הבא: https://www.youtube.com/watch?v=WvM5bqUsbu8
במחקר הנוכחי נמצא שתינוקות בני 6-8 חודשים מצליחים להבחין בקונטרסט /r-l/ באותה מידה, בין אם הם מיפן או מארה”ב. לעומת זאת, בגיל 10-12 חודשים התמונה נראתה אחרת- יכולת ההבחנה של התינוקות האמריקאים השתפרה (בהשוואה לתינוקות אמריקאים בני 6-8 חודשים), ואילו יכולת ההבחנה של התינוקות היפנים הידרדרה (בהשוואה לתינוקות יפנים בני 6-8 חודשים). הממצאים האלו שוחזרו גם עם קונטרסטים פונטיים נוספים ודוברי שפות אחרות (למשל: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17069324/). ממצאי המחקר מדגימים את השינוי ההתפתחותי בתפיסת דיבור בין גיל חצי שנה לשנה- תפיסת הדיבור נעשית טובה יותר בשפה האם, וטובה פחות בשפות אחרות. המחקר הנוכחי היה הראשון להראות שתהליך ההתמחות הזה קורה כבר בשנה הראשונה לחיים.
ומה הקשר בין תפיסה פונטית להתפתחות שפה בכלל? מחקר אחר מצא שתינוקות בני 7 חודשים עם תפיסה פונטית טובה יותר בשפה אמם הראו התפתחות שפה מואצת יותר בגילאים 14, 18, 24 ו-30 חודשים. לעומת זאת, בני 7 חודשים עם תפיסה פונטית טובה יותר בשפה שאינה שפת אמם הראו התפתחו שפה איטית יותר (https://psycnet.apa.org/record/2006-00737-001)
במחקר שבו חשפו תינוקות אמריקאים למנדרינית רצו לבדוק האם הירידה ביכולת ההבחנה הפונטית במהלך השנה הראשונה לחיים יכולה להימנע באמצעות חשיפה לשפה זרה. בנוסף, הם בדקו מה התפקיד של אינטראקציה חברתית בסיפור.
64 תינוקות בני 9 חודשים חולקו לארבע קבוצות (16 בכל קבוצה), כאשר כל אחת מהקבוצות השתתפה ב-12 מפגשים בני 25 דקות אשר נפרסו על פני חודש (סך הכל 5 שעות):
1. מנדרינית-לייב: אינטראקציה פנים מול פנים עם דובר מנדרינית באמצעות ספרים ומשחקים
2. אנגלית-לייב: אינטראקציה פנים מול פנים עם דובר אנגלית באמצעות ספרים ומשחקים.
3. מנדרינית-וידיאו: הקרנת וידיאו המציג את אותו דובר מנדרינית עם אותם ספרים ומשחקים.
4. מנדרינית-אודיו: הקרנה של דובי סטטי על המסך כאשר ברקע נשמע רק האודיו של הוידיאו.
עם תום 12 המפגשים, התינוקות בכל הקבוצות נבחנו על קונטרסט פונטי שקיים במנדרינית אך לא באנגלית, באמצעות המבחן “הפניית ראש מותנית” שתואר למעלה. רק התינוקות מהקבוצה הראשונה אשר נחשפו למנדרינית במהלך אינטראקציה חברתית הצליחו במבחן. במילים אחרות, חשיפה קצרת-טווח לשפה זרה הובילה ללמידה פונטית בשפה זו, רק כאשר התינוקות נחשפו אליה תוך כדי אינטראקציה חברתית פנים מול פנים. האזנה פסיבית לשפה, לעומת זאת, איננה מספיקה ללמידה פונטית.
מה יכול להסביר את הממצאים? החוקרים מדדו את הקשב של התינוקות במהלך המפגשים והראו שבהיעדר דובר מנדרינית בשר ודם, התינוקות היו הרבה פחות קשובים. במפגש פנים מול פנים, בן אדם אמיתי מתאים את עצמו לתינוק שמולו ומוצא דרכים למשוך את תשומת לבו ולעורר בו מוטיבציה ללמידה.
המחקר הזה ועשרות מחקרים נוספים הדגימו את הקושי של תינוקות ללמוד ממסך, אל מול התרומה המשמעותית של אינטראקציה חברתית פנים מול פנים ללמידה (ממליצה מאוד לקרוא את הכתבה “לקות מסך: האם מסכים יכולים ללמד?”) לפי עדויות ממחקרים, נראה שלא המסך עצמו הוא שפוגע בלמידה אלא היעדרה של אינטראקטיביות במהלך הצפייה בו (ממליצה מאוד לקרוא את הכתבה “חיבוק וירטואלי: מערכות יחסים מעבר למסך”)
במחקר נוסף, אותה קבוצת חוקרים בדקה האם למידת פונמות בשפה זרה דרך מסך מושפעת מנוכחותם של תינוקות נוספים בני אותו גיל. 31 תינוקות בני 9 חודשים השתתפו ב-12 מפגשים שנפרסו על פני חודש. בכל מפגש כזה התינוקות נחשפו למסך מגע אינטראקטיבי, כאשר כל נגיעה במסך הפעילה קליפ בן 20 שניות של דובר מנדרינית מדבר על ספרים וצעצועים (הקליפים נלקחו מתוך סרטוני הוידאו מהמחקר הקודם).
התינוקות הוקצו אקראית למפגשי למידה אינדיבידואלים (ללא תינוקות נוספים) או למפגשי למידה בנוכחותם של תינוקות נוספים בני גילם (בין 1 ל-6 תינוקות). עם תום 12 המפגשים, החוקרים בדקו את יכולת ההבחנה של התינוקות בין שתי פונמות במנדרינית בשתי דרכים:
1. מדד התנהגותי- מבחן הפניית הראש המותנית שתואר למעלה.
2.מדד מוחי- מדידת פעילות מוחית באמצעות EEG-החוקרים רשמו את הפעילות המוחית של התינוקות
בזמן שהם האזינו לרצף של שתי פונמות במנדרינית, אחת הופיעה בשכיחות של 85% והשנייה בשכיחות של 15%.
והרי התוצאות: אף אחד מהתינוקות שהשתתפו בניסוי לא הצליח להבחין בין פונמות במנדרינית במבחן הפניית הראש המותנית. עם זאת, הפעילות המוחית מצביעה על כך שהלמידה הפונטית של התינוקות הייתה טובה יותר כאשר הם נכחו במפגשים יחד עם תינוקות אחרים. תינוקות שהיו לבד במהלך המפגשים הראו פעילות מוחית שמקושרת לגיוס משמעותי של משאבים קוגניטיביים אשר נדרשים לביצוע של מטלה קשה, כמו הבחנה בין צלילי דיבור בשפה זרה. לעומתם, תינוקות ששהו בחברת תינוקות אחרים במהלך המפגשים הראו פעילות מוחית שמקושרת לזיהוי של גירוי חדש (הפונמה שהוצגה בשכיחות נמוכה ברצף הצלילים) שאינו דורש מאמץ רב (MMN), מה שמעיד על כך שההבחנה בין צלילי הדיבור במנדרינית הייתה יותר קלה עבורם (דומה לסיגנל שנרשם כאשר מבוגרים מבחינים בין שתי פונמות בשפת האם שלהם).
מה שמחזק עוד יותר את התוצאות הוא הממצא הבא: התינוקות שנכחו במפגש בחברתם של תינוקות אחרים הראו סיגנל MMN חזק יותר, השמיעו יותר קולות דיבוריים (מלמולים למיניהם) והצליחו יותר במטלת הפניית הראש המותנית, בהשוואה לתינוקות שהיו לבדם.
גם המחקר הזה מדגים את חשיבותה של האינטראקציה החברתית ללמידה, בפרט למידה ממסך. לטענת החוקרים, ייתכן שנוכחותם של תינוקות נוספים מגבירה את העוררות שלהם (כפי שמעידים הקולות הדיבוריים שהם משמיעים) והם יכולים ללמוד זה מזה.
