“אבא שלי היה כל כולו חום. כשחזר הביתה מהעבודה, הוא אהב לשבת על הספה, לקרוא עיתון ולהרים את הרגליים. כשישב שם, על הספה, הזרוע שלו תמיד הייתה מונחת כמו קשת, ממש כאילו זו הפינה שלי, והוא מחכה שאבוא”.
“זה זמן קסם”
רגעים של חיבור רגשי, שבהם הורה וילד חווים יחד חוויה שיש בה רגש עוצמתי, שבהם הם משתפים אחד את השני ברגשות שהם חווים או שבהם ההורה משקף לילד מה קורה בעולמו הפנימי- הופכים להיות חלק בלתי נפרד מזהותו של הילד. בין אם הרגש חיובי או שלילי, כשההורה והילד מתמודדים איתו יחד, והילד מרגיש שמבינים אותו, מקבלים אותו ונותנים לו הגנה- אלו רגעי הקסם החשובים, שמספקים לילד תחושה בסיסית של ערך וביטחון, שילוו אותו לאורך כל חייו.
“עד סוף העולם אשמור לי אותם”
זיכרונות טובים מהעבר מספקים מקור כוח ונחמה בהווה. הילד, שחווה בעבר חוויות מיטיבות, גדל להיות הורה, שבלי משים משחזר את החוויות הנעימות מילדותו עם הילדים שלו. משהו בכאן ועכשיו, מחזיר אותו לסיטואציה דומה מהעבר, שבה הוא היה בתפקיד הילד ואדם משמעותי עבורו טיפל בו, דאג לו, היה שם בשבילו. בדרך כלל, הזיכרונות הללו חקוקים בנו היטב, על פרטיהם- הריח, תחושת המגע, הרגש. הזיכרונות הנעימים- הם המלאכים בחדר הילדים.
“סורה חושך, הלאה שחור! סורה מפני האור!”
כשרוחות הרפאים מתגלות, זאת אומרת שזיכרונות שליליים מגיחים ממרתפי חוסר המודעות וההדחקה, הן באות לידי ביטוי בדרכי טיפול כמו ענישה או הזנחה (תזכורת בכתבה “שלדים בארון, רוחות רפאים בחדר הילדים“). ההורה אינו מצליח לעצור את עצמו, הוא מתעלם מהסימנים שילדו שולח אליו, מפרש אותם כאילו הם הוכחה לרוע הטבוע בילד ומגיב בדחייה וכעס. כשזה קורה, הילד מפנים את התפיסה השלילית של ההורה שלו, מאמץ תחושה של חוסר ערך ומאמין שאינו ראוי לאהבה.
אבל רוחות הרפאים לא נמצאות לבד בחדר, לצידן שוכנים גם המלאכים, ויש ביניהם מתיחות מתמדת. לעיתים הם נאבקים על השליטה, במיוחד כשמשהו טריגרי מתרחש בעולמנו כמו בכי ממושך בשעות הקטנות של הלילה או כשהילד מתעלם מאינספור בקשותינו להחזיר את הצעצועים למקום. הכוח שמנצח במאבק השליטה, רוחות הרפאים או השדים, יקבע את התנהגותו של ההורה- אם יצליח להבין את צרכי הילד שלו ולהגיב בהתאם, או שישחזר את החוויות הקשות שחווה כילד. האדם שמארח את המלאכים ורוחות הרפאים עשוי שלא להיות מודע לנוכחותם ומשמעותם.
