מה ילדים צריכים כדי לשקר?

במשך שנים חוקרים ניסו לברר מה מאפיין ילדים שמשקרים יותר ומשקרים טוב יותר. מוזמנות רגע לחשוב על זה בעצמכן. אבל בינתיים אני אגלה לכן שמחקרים הראו ששקרים של ילדים לא קשורים למגדר של הילד, כלומר אם מדובר בבן או בת, אין קשר לכמה הילד דתי, אין קשר למדינה שבה הילד חי, אין קשר לטמפרמנט של הילד ואפילו לא לאיי-קיו שלו, לרמת האינטליגנציה. בעיני, זה די מפתיע. 

אוקיי, אז למה שקרים כן קשורים? מסתבר שכדי לשקר בצורה טובה ילדים צריכים לפתח שתי יכולות חשובות, שכבר רמזתי עליהן קודם: Theory of Mind ותפקודים ניהוליים. אני כמובן אסביר עכשיו מה זה אומר.

יכולת ראשונה: Theory of Mind

בואו נתחיל מ-Theory of Mind או בעברית- תיאורייה של התודעה. תיאוריה של התודעה היא היכולת להבין שלאנשים אחרים יש מצבים מנטלים ששונים מהמצבים המנטלים של עצמי. ומה זה אומר מצבים מנטליים? הכוונה למחשבות, אמונות, רצונות ורגשות וכו’. תיאוריה של התודעה היא יכולת שמאפשרת לנו “לקרוא” את מצבי התודעה של מישהו אחר ולהסיק מתוכם מה הוא יודע, מה הוא חושב או מה הוא מתכוון לעשות. ולכן זו אחת היכולת היותר חשובות לתפקוד בעולם החברתי. אבל ילדים לא נולדים עם היכולת הזו, אלא מפתחים אותה לאורך זמן.

ולמה צריך Theory of Mind כדי לשקר? כי הבסיס לשקר הוא זה: אני יודעת מה שאתה לא יודע שאני יודעת ולכן אני יכולה לשקר לך. אני חוזרת על המשפט: אני יודעת משהו שאתה לא יודע שאני יודעת ולכן אני יכולה לשקר לך. אני אפשט את זה- שקר דורש מהילד להבין שהוא יודע משהו שהשומע לא יודע, ואז ולהשתמש בפער הידע הזה כדי להוביל את השומע לאיזשהי אמונה שקרית. ובשביל לעשות זאת צריך Theory of Mind או תיאוריה של תודעה. אם אתן זוכרות, אמרתי קודם שבגיל 4 יש קפיצה משמעותית באחוז הילדים שמשקרים, סביב ה-80%. והאמת שזה בכלל לא מפתיע כי סביב גיל 4 יש תקופה של התפתחות משמעותית של Theory of mind.

כל זה נשמע מאוד הגיוני, אבל האם זה באמת מה שקורה במציאות? התשובה היא כן. מחקרים מראים באופן עקבי שככל שילדים מקבלים ציונים גבוהים יותר ב-Theory of Mind כך הם נוטים יותר לשקר כדי להסתיר דברים שהם לא היו אמורים לעשות. ואגב זה נכון גם בלי קשר לגיל. יותר תיאוריה של התודעה, יותר שקרים. ויש שתי מטא-אנליזות יחסית חדשות שניתחו עשרות מחקרים יחד והגיעו למסקנה ש-Theory of mind אכן תורם ליכולת של ילדים לשקר.

ויש לי משהו אפילו יותר מגניב לספר לכן. הרי רוב המחקרים שבדקו את הקשר בין שקרים לבין Theory of mind ותפקודים ניהוליים הם מחקרים מתאמיים. אבל יש שני מחקרים שניסו לבדוק האם יש קשר סיבתי ביניהם- למשל האם שיפור ב-Theory of mind יגרום לילדים לשקר יותר? או האם שיפור ביכולת לשקר תגרום לשיפור ב-Theory of Mind. והתשובה היא כן- לשתי השאלות. במחקר אחד מ-2015 ילדים בני 3 עברו אימון של Theory of Mind במשך 10 ימים. ואז מה קרה? הילדים התחילו לשקר יותר! בהשוואה לקבוצת הביקורת. וההבדל הזה נשמר גם חודש אחרי האימון שעברו. במחקר השני הלכו על הכיוון ההפוך ולימדו ילדים לשקר במשך 4 פגישות. ומה הם מצאו? יכולת ה-Theory of Mind שלהם שנמדדה לפני ואחרי האימון אשכרה השתפרה. זה אמנם רק שני מחקרים שדורשים שחזור, אבל כן נראה שיש קשר סיבתי בין Theory of mind לבין היכולת לשקר, מה שמחזק את הממצאים המתאמיים הרבים שכבר יש. די מגניב בעיני.

יכולת שנייה: תפקודים ניהוליים

אני מזכירה שאמרתי קודם שכדי לשקר בצורה טובה ילדים צריכים לפתח שתי יכולות חשובות: Theory of Mind ותפקודים ניהוליים. אז כבר הבנו את הקשר בין שקרים ל-Theory of mind, עכשיו בואו נעבור לדבר על תפקודים ניהוליים. קודם כל- מה זה תפקודים ניהוליים?

תפקודים ניהוליים הם קבוצה של יכולות קוגניטיביות גבוהות שמאפשרות לילדים (וגם למבוגרים, כמובן) לווסת את ההתנהגות שלהם. תפקודים ניהוליים כוללים שלושה מרכיבים עיקריים: 

1. עיכוב תגובה: היכולת לעצור או לדכא תגובה אוטומטית. למשל, לא להגיד לחברה שלי “וואי איזו חולצה מכוערת לבשת היום” כדי לא להעליב אותה.
2. זיכרון עבודה: זיכרון עבודה או working memory באנגלית הוא היכולת להחזיק בראש מידע לזמן קצר, למשל לזכור את הקוד כניסה לבנק שקיבלתן הרגע בטלפון. 
3. גמישות קוגניטיבית: היכולת לעבור בין נקודות מבט שונות ובעצם להתאים את ההתנהגות שלנו לשינויים שמתרחשים.

ולמה צריך תפקודים ניהוליים כדי לשקר? כדי לשקר בהצלחה, הילד לא רק צריך לדעת את האמת, אלא גם להסתיר אותה ולהציג את המידע שקרי באופן עקבי. שקר דורש בדיוק את שלושת המרכיבים שהרגע תיארתי. קודם כל עיכוב תגובה- הילד צריך לעכב את הדחף הראשוני לומר את האמת. הוא גם צריך לזכור מה הוא אמר קודם, מה קרה באמת ובנוסף לוודא שהגרסה השקרית לא סותרת את עצמה. ובשביל זה דרוש זיכרון עבודה מפותח. והוא גם זקוק לגמישות קוגניטיבית כי היא זו שמאפשרת לו לתמרן בין שתי הגרסאות של המציאות- האמיתית והשקרית- ולהתנהג בהתאם.

וכמו במקרה של Theory of Mind, גם כאן מחקרים תומכים בקשר בין תפקודים ניהוליים ליכולת לשקר- ככל שלילדים תפקודים ניהוליים טובים יותר, כך הם משקרים יותר וגם עושים את זה בצורה מתוחכמת יותר. מטא אנליזה משנת 2021 שניתחה 47 מחקרים עם מדגם של יותר מ-5000 ילדים בני שנתיים עד 19 מצאה קשר מובהק בין תפקודים ניהוליים ו-Theory of mind לבין היכולת לשקר. כלומר, ילדים עם Theory of Mind ותפקודים ניהוליים גבוהים יותר, מתחילים לשקר מוקדם יותר והם גם שקרנים מתוחכמים יותר. אם כי חשוב לציין שגדלי האפקט לא היו מאוד גדולים. 

אם נסכם נראה שהיכולת להבין מצבים מנטליים שלי ושל האחר, מה שנקרא Theory of Mind, מאפשרת לילדים לנסח תוכן מתאים לשקר. בעוד שהתפקודים הניהוליים מאפשרים לילדים לנהל את התוכן הזה כך שיוגש באופן משכנע ויצליח לרמות את השומע. שימו לב שאותם “תנאים מקדימים” שמאפשרים לילד לשקר מקושרים לשלל השלכות התפתחותיות חיוביות, כך שאם הילד שלכן מצליח לשקר זה לא בהכרח סיבה לדאגה, אלא אפילו לשמוח מזה ולפתוח שמפניה. 

תראו איזה מגניב זה להבין מה עומד בבסיס ההתנהגות של הילדים שלנו. אני אישית חושבת שדווקא מתוך ההבנה העמוקה הזו ולא מתוך פחד ש”אוי לא הילד שלי משקר” אנחנו יכולות לפעול ולתמרן בהורות שלנו בצורה הרבה יותר מדויקת, יעילה ומועילה. וזה בדיוק מה שנעשה בסדרת ההרצאות הקרובה רק בנושא אחר- הצבת גבולות, אחד הנושאים היותר מבלבלים בהורות. בטח עם כל הגישות, והשיטות והדעות שיש לכולם בנושא. בסדרה נחזור לבסיס ונבין דרך המחקר את הפסיכולוגיה של גבולות- אילו יכולות הילד צריך כדי באמת לשתף איתנו פעולה, איך להציב גבולות שהילד יפנים ולא רק יציית להם ולא פחות חשוב- מה קורה לנו ברגעי קושי של הצבת גבולות (ולא חסרים כאלה) ואיך אפשר להפוך את הרגעים האלה דווקא להזדמנות לחינוך ולקשר. הנה קישור להרשמה וקוד קופון להנחה הוא מוקדמת (תקף עד יום חמישי ה-10.7 בחצות).

לפחות ילדים הם שקרנים גרועים, לא?

בואו נחזור לשקרים. ראינו שילדים משקרים והרבה. והם עושים את זה יותר ובצורה מתוחכמת יותר ככל שהם גדלים. האם אנחנו יכולות לנחם את עצמנו בכך שהם לפחות שקרנים גרועים? שעלינו הם לא באמת יכולים לעבוד? לצערי, אין לי בשורות טובות בעניין הזה. מחקרים מראים שמבוגרים ממש אבל ממש גרועים בלזהות מתי ילדים משקרים. במחקרים כאלה מראים לנבדקים סדרה של סרטוני וידיאו של ילדים, בחצי מהסרטונים הילדים משקרים, ובחצי השני של הסרטונים הילדים דוברי אמת. ועד כמה המבוגרים מצליחים לזהות? פיפטי-פיפטי, chance-level, מה שאומר שאין להם מושג, הם פשוט מנחשים. ותקשיבו חזרו על הניסויים האלה עם סטודנטים לתואר ראשון, עם סטודנטים למשפטים, עם עובדות סוציאליות, עורכי דין שעוסקים בילדים, עם מבוגרים שמתעסקים עם שקרנים על בסיס יומי כמו שופטים, פקידי מכס, שוטרים ואפילו הורים- כולם היו גרועים באותה מידה. ואם זה לא היה מספיק מדכא- אז יש אפילו מחקר שהראה שהורים לילדים בני 8-16 לא מצליחים לזהות מתי הילד שלהם עצמם משקר, אם כי הם מאוד בטוחים שהם כן. אז אני לא יודעת לומר אם ילדים הם שקרנים גרועים או לא, אבל מה שבטוח שאנחנו, המבוגרים, ממש גרועים בלזהות את השקרים שלהם.

איך זה הגיוני? אחד ההסברים המרכזיים לתופעה הזו הוא מה שנקרא “הטיית אמת” או באנגלית truth bias- שזו הנטייה שלנו להניח שאדם אחר דובר אמת כל עוד אין לנו הוכחות חותכות שהוא משקר. והנטייה הזו נעשית אפילו יותר חזקה כשמדובר במערכות יחסים קרובות. ואכן, במחקר שהזכרתי קודם הראו שהורים נוטים יותר להאמין לילדים שלהם בהשוואה לסטודנטים שאינם הורים שצפו באותם סרטונים ממש. ושימו לב לזה- הורים שצפו בסרטונים של הילדים שלהם הצליחו מאוד לזהות כשהילד שלהם אמר את האמת אבל נכשלו לחלוטין בזיהו כשהילד שלהם שיקר. שזו הטיית האמת בהתגלמותה.

בקיצור, כמו שאמרתי קודם, אנחנו גרועים בלזהות שקרים של ילדים.

אולי רק טריק אחד…?

אבל הבטחתי לכן בתחילת הפרק טריק אחד שבכל זאת מאפשר לתפוס את הילדים על חם כשהם משקרים. כי יש לילדים, ובמיוחד לצעירים שבהם, חוליה חלשה. החוליה החלשה היא שקרים מדרגה שנייה, מה שנקרא שקר על שקר. כבר דיברנו על זה קודם- כדי ששקר יחזיק, הילד חייב להיות עקבי. ומסתבר שזה מאוד מאוד קשה לילדים מתחת לגיל 8. 

אני רוצה רגע לחזור לפרוצדורה הקלאסית שתיארתי קודם בהרחבה- התנגדות לפיתוי. אתן זוכרות שהנסיינית השמיעה לילד צליל של צעצוע וביקשה ממנו לא להסתכל אחורה, גם כשהיא יצאה מהחדר? אז כשהיא חזרה היא שאלה אותו אם הוא הציץ כדי לבדוק אם הוא משקר או לא. אבל אחר כך היא המשיכה ושאלה: “איזה צעצוע אתה חושב שזה?” במטרה לבדוק האם הוא מצליח להיות עקבי עם סיפור השקר שלו.

התשובות של הילדים חשפו הבדלים התפתחותיים משמעותיים. רוב בני השנתיים שלוש ישר צעקו את התשובה “ברני”- כך שהם חשפו לא רק שהם רימו והסתכלו אחורה למרות שאמרו להם לא לעשות את זה, אלא שהם גם שיקרו לגבי זה. אבל מחקרים מראים שעם הגיל, ילדים מנסים להימנע מתגובות כאלה מהירות. תפקודים ניהוליים זוכרות? בהתחלה המאמצים שלהם קצת קלאמזיים וחמודים למדי. למשל, באחד המחקרים ילדה בת 5 אמרה “לא הצצתי. רק נגעתי בצעצוע והוא הרגיש סגול ולכן אני חושבת שזה ברני”. הממ אמין. התופעה הזו, שבה הילד לא מצליח להיות עקבי עם השקר שלו, נקראת בספרות המחקרית “זליגה סמנטית” או באנגלית Semantic leakage. ככל שהילדים גדלים, ככה הזליגות האלה הופכות להיות פחות שכיחות. הם מצליחים או לשחק אותה שהם לא יודעים או לתת הסברים משכנעים דיים. ומה שמאפשר לילדים להימנע מזליגות סמנטיות כאלה, או מלהיתפס על חם, זו ההתפתחות של היכולות שדיברנו עליהן קודם: Theory of Mind ותפקודים ניהוליים.

אני מחזירה אתכן לטריק שהבטחתי. אם אתן חושבות שהילד שלכן משקר- נסו לשאול אותו שאלה שתחשוף את חוסר העקביות. נגיד אם הילדה שלי שברה כוס והיא טוענת שלא וזו בטח המנקה, אני יכולה לשאול אותה “מה היה בכוס הזו לפני שנשברה?” או “מי ניקה את השברים כל כך יפה?”. שימו לב שהיכולת שלהם לשמור על סיפור השקר משתפרת סביב גיל 7-8, כך כדי לנצל את חלון הזמן הזה כל עוד אתן יכולות. 

איך בכל זאת נעודד אותם להגיד את האמת?

ולסיום הפרק הזה בואו נדבר על דרכים מבוססות-מחקר לעודד את הילדים שלנו בכל זאת לומר את האמת, לפחות כשזה חשוב.

מחקרים בדקו כל מיני טכניקות כדי לעודד ילדים להיות כנים ולומר את האמת. למשל להרגיע את הילדים ולהגיד להם שהם לא יקבלו עונש אם הם יספרו את האמת, או להגיד להם משהו כמו “אני ממש אשמח שתגידי לי את האמת” שזו סוג של פנייה לכנות שלהם. טכניקות נוספות כללו להקריא לילדים ספרים שמעודדים ילדים להגיד את האמת כמו “פינוקיו”, להעניש אותם כמובן, שיטה קלאסית. יש גם מחקרים שבדקו את התפקיד של חיקוי ועוד ועוד. 

אבל הדבר המעניין שעולה מכל הטכניקות שנבדקו הוא זה: מה שבאמת עוזר, מה שבאמת מעודד ילדים להגיד את האמת הוא הדגש על ההיבטים החיוביים של הכנות, כלומר טכניקות שמשבחות אמירת אמת. לעומת זאת דגש של ההשלכות השליליות של שקרים לא מביאה לשיפור ואפילו מעלה את הסיכוי שילדים ישקרו. כך שנראה שלהעניש ילדים ששיקרו זה רעיון פחות טוב, אבל דווקא להגיד כמה תשמחו שהם יספרו את האמת ולהרגיע אותם ששומדבר רע לא יקרה נשמע כמו כיוון יותר מוצלח. אני חושבת שמה שממחיש הכי טוב את ההבדל בין הדגש על הצדדים החיוביים של אמירת אמת אל מול הדגש על הצדדים השליליים של השקר זה ספרים. מחקרים הראו שספרים כמו “פינוקיו” או “הילד שקרא זאב זאב”, ספרים שעוסקים בהשלכות השליליות של שקרים, לא מצליחים לעשות את העבודה. אבל מסתבר שיש ספר שכן, הספר הזה נקרא George Washington and the cherry tree ואין אותו בעברית. מה מיוחד בספר הזה? בניגוד לספרים האחרים שמוסר ההשכל שלהם הוא שאם תשקר משהו רע יקרה לך, בספר הזה המסר הוא חיובי- אם תספר את האמת, אני אהיה גאה בך או במילות הספר: “אני מעדיף ילד כנה על פני אלף עצי דובדבן”. אז לא משנה באיזו טכניקה תשמשו- נסו לשבח את האמת מאשר להכפיש את השקר. זה אחלה של כלל אצבע.

ועכשיו אני רוצה לעבור לכלי הכי נחקר ואולי אפילו הכי יעיל בעידוד של כנות- המשפט הפשוט “רק תבטיח לומר לי את האמת”. מחקרים מצאו שכאשר מבקשים מילדים להבטיח לומר את האמת, והם אכן מבטיחים, אחוזי השקר שלהם צונחים בכ-20 עד 30 אחוזים. שזה די מרשים. זה אגב נכון לילדים מגיל 5 ומעלה. זה כזה פשוט, כשאתן שואלות את הילד שלכן משהו ואתן לא בטוחות אם הוא יגיד את האמת, פשוט תגידו לו “תבטיח לי שתספר את האמת?”. זה הכל. זה לא בטוח יעבוד, כן? עדיין 50% מהילדים שיקרו גם כשהבטיחו לומר את האמת. אבל מה זה מזיק לנסות?

ואם נעבור לילדים קטנים יותר- גם בשבילם יש כמה טכניקות מעניינות. כמה מחקרים מצאו שברגע שמעלים את המודעות העצמית של הילדים הם משקרים פחות. ומה זה אומר להעלות את המודעות העצמית? למשל לשים מולם מראה. אשכרה מחקרים מצאו שברגע ששמים מראה מול ילדי גן אחוזי השקר שלהם פוחתים ב-37%! די מטורף בעיני.

ואחרון חביב להיום- מודלינג. אין מה לעשות, הילדים מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו. אם אנחנו נשקר, כנראה שגם הם ישקרו. אני רוצה לתת לכן דוגמא ממחקר שבדק את זה. במחקר השתתפו 186 ילדים בני 3-7 שחולקו לשתי קבוצות. בקבוצה אחד הנסיין אמר לילד שחבר אהוב על הילד מחכה לו בחדר השני (זה היה פו הדוב). אבל כשהילד נכנס לחדר- פו הדוב לא היה שם. זו הייתה קבוצת השקר. הקבוצה השנייה הייתה קבוצת האמת- בקבוצה הזו אותו נסיין אמר לילד שהוא צריך לקחת משהו מהחדר, אבל לא הזכיר את החבר האהוב. אחר כך הילדים השתתפו בפרודצורת “ההתנגדות לפיתוי” שדיברנו עליה קודם בהרחבה. השמיעו צליל של צעצוע, אמרו להם לא להסתכל, ראו במצלמות מה הם עשו כשהם היו לבד ואחר כך שאלו אותם לגבי זה כדי לבדוק אם הם משקרים או לא. בכל מקרה, במחקר הזה נמצא שהילדים בקבוצת השקר, אלה ששיקרו להם שפו הדוב נמצא החדר השני, שיקרו יותר מהילדים בקבוצת האמת. אבל שימו לב שזה היה נכון לבני 5-7 ולא לצעירים יותר בני ה-3-4. כך שנראה שילדים גדולים יותר רגישים יותר לשקרים של מבוגרים.  אז נסו לא לשקר מול הילדים, לא רק לשקר להם אלא גם לאנשים אחרים כשהילדים שלנו בסביבה. כן אפילו להגיד לתורמים שדופקים בדלת “אנחנו לא בבית” זה נקרא לשקר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדברים גדולים יותר. 

ואולי הכי חשוב- לא כדאי לשקר לילדים כדרך חינוך, סטייל “אם לא תאכל יבוא שוטר” או “אם לא תקשיבי לי עכשיו, פיית השיניים לא תבוא”. מחקרים מלמדים אותנו שזה יכול להשאיר אצל הילדים שגדלו לא מעט משקעים- הם משקרים יותר, יש להם יותר קשיים פסיכולוגיים וחברתיים והאמון בינם לבין ההורים נפגע. 

ובפעם האחרונה להיום- אם אתן רוצות לשמוע על עקרונות מבוססי-מחקר גם בנושא גבולות מ-3 חוקרים בתחום- אני שוב מזמינה אתכן להצטרף לסדרת ההרצאות על הצבת גבולות שמתחילה בשבוע הבא (קוד קופון להנחה: מוקדמת).

יאללה בואו נסכם

פתחנו את הפרק, כמו תמיד, בהגדרות. אמרנו ששקר הוא פעולת דיבור- אני אומרת למי שמקשיב לי משהו שאני יודעת שהוא לא נכון כדי להשפיע על האמונות ועל ההתנהגות שלו. ודיברנו על שני רכיבים של השקר: הכוונה להטעות את השומע והנורמות החברתיות שקובעות מתי שקר הוא מקובל ומתי לא. אחר כך בדקנו מתי ילדים מתחילים לשקר- גילינו שכבר בגיל שנתיים לפחות 30% מהילדים משקרים והאחוזים עולים משמעותית עם הגיל, כאשר אחרי גיל 5 הרוב המוחלט של הילדים משקר. כך שהמסקנה המתבקשת היא ששקרים הם חלק טבעי ונורמטיבי מההתפתחות.

ואם כבר התפתחות, דיברנו על שתי יכולות קוגניטיביות חשובות שבלעדיהן אי אפשר לשקר כמו שצריך. דיברנו על Theory of mind שזו היכולת להבחין בין המחשבות, האמונות, הכוונות והרצונות שלי לבין המחשבות, האמונות, הכוונות והרצונות של האחר. ההבחנה הזו מאפשרת לי להבין שאני יודעת משהו שהשומע לא יודע, ואז ולהשתמש בפער הידע הזה כדי להוביל את השומע לאיזשהי אמונה שקרית. היכולת החשובה השנייה, או יותר נכון היכולות, הן תפקודים ניהוליים. כדי לשקר בהצלחה, הילד לא רק צריך לדעת את האמת, אלא גם להסתיר אותה ולהציג את המידע שקרי באופן עקבי. מה שדורש ממנו עיכוב תגובה, זיכרון עבודה, תכנון וגמישות קוגניטיבית. תפקודים ניהוליים. וכמו שראינו מחקרים מצאו שככל שלילדים יש Theory of Mind ותפקודים ניהוליים גבוהים יותר כך הם משקרים יותר ועושים את זה בצורה יותר מתוחכמת.

אחר כך גילינו עד כמה אנחנו גרועים בלזהות שקרים של ילדים, גם, ואולי במיוחד, כאשר מדובר בילדים שלנו. אבל גילינו שבכל זאת יש לילדים חוליה חלשה, לפחות לצעירים יותר- הם לא תמיד מצליחים לתחזק את סיפור השקר שלהם, מה שנקרא “זליגה סמנטית” אז אם אתן לא בטוחות אם הילדים שלכן משקרים או לא, אולי שווה לשאול שאלות המשך שיבדקו אם הסיפור שלהם מחזיק מים.

ולסיום הכרנו כמה וכמה טכניקות לעודד את הילדים שלנו בכל זאת לומר את האמת. ככלל אצבע ראינו שכדאי יותר להדגיש את הצדדים החיוביים של אמירת אמת מאשר את הצדדים השליליים של השקר. עונשים על שקרים פחות. ספרים יכולים לעבוד, כל עוד, שוב, הם שמים דגש על עידוד האמת ולא עוסקים במה יקרה לילד אם הוא ישקר. דיברנו על אחד הכלים הכי נחקרים ויעילים לעידוד אמת והוא המשפט “תבטיח לי לומר את האמת?” ככה פשוט. אם מדובר בילדים צעירים יותר מתחת לגיל 5 שווה לנסות לשים אותם מול המראה. זה מוזר, אבל נראה שזה עובד. ולא פחות חשוב- מודלינג. לנסות לשקר כמה שפחות מול הילדים ובמיוחד לא לחנך אותם דרך שקרים עם איומים על אבוללה שיבוא בלילה אם הם לא יסדרו את החדר. 

הבטחתי לכן פרק כיפי. אני מקווה שנהניתן ממנו לפחות כמוני. אני באמת חושבת שבלי מחקרים לא היינו מצליחות להגיע לתובנות כאלה מרתקות וחשובות על התפתחות שקרים. בקיצור אם עדיין לא השתכנעתן שמדע זה שווה ומגניב- אז הנה הוכחה :) 

אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק- אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.

השארתי לכן בתיאור הפרק גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה באורך הגלות של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות. אה וכמובן, קישור להרשמה לסדרת ההרצאות על גבולות.

אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר.

תודה לאופק פרחי העורך הנהדר של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא.