רגישות כתכונה: רגישות לעיבוד חושי (אדם/ילד/הורה רגיש מאוד)

אוקיי, אני חושבת שאנחנו מוכנות. בואו נתחיל בתיאוריה הכי מוכרת- רגישות לעיבוד חושי sensory processing sensitivity שפיתחו אליין וארתור ארון. כמו שכבר אמרתי קודם, אנחנו מכירות את התיאוריה הזו מהספרים הפופולרים, ורבי המכר יש לומר, אדם רגיש מאוד, ילד רגיש מאוד והורה רגיש מאוד. כולם תורגמו לעברית.

אליין ארון היא פסיכולוגית קלינית. ובעצם כל התיאוריה שלה מתחילה מהניסיון הקליני שלה ומהניסיון האישי שלה כאישה רגישה מאוד ואמא לילד רגיש מאוד, לטענתה. מהתבוננות במטופלים שלה ובעצמה, היא שמה לב שיש אנשים שחווים את העולם באופן עמוק יותר- 

• הם רגישים יותר לגירויים
• מבחינים בניואנסים שאחרים מפספסים
• מתעייפים ומוצפים בקלות בסביבות רועשות ועמוסות
• מגיבים בעוצמה לרגשות גם שלהם וגם של אחרים 
• ומעבדים את החוויות שלהם באופן עמוק יותר
  

המונחים הפסיכולוגיים הכי קרובים שהיו זמינים לה אז בשנות ה-90 היו “ביישנות”, “מופנמות”, “רגשנות”, “עכבות התנהגותיות”. אבל הם לא סיפקו אותה, הם לא היו מדוייקים מספיק כדי לתפוס את הדבר הזה שהיא זיהתה. 

אז היא חברה לבעלה ארתור ארון, שהוא פסיכולוג חברתי וחוקר, ויחד הם יצאו למסע כדי לברר האם אפשר לזהות את התובנות הקליניות של אליין גם באמצעות מחקר. המסע הזה למעשה התחיל בראיונות. אליין גייסה משהו כמו 40 אנשים בוגרים שהגדירו את עצמם רגישים וראיינה אותם במטרה להבין את האופן שבו הם חווים את העולם. מתוך הראיונות האלה היא ובעלה חילצו את מאפייני המפתח ויצרו מזה שאלון. השאלון נקרא The highly sensitive person scale והוא כולל 27 פריטים, כלומר 27 היגדים שהנבדקים צריכים לדרג עד כמה הם מסכימים איתם מ-1 עד 7. היגדים כמו: 

• האם את מוצפת בקלות מדברים כמו אורות חזקים, ריחות חזקים, בדים מחוספסים או סירנות קרובות?
• האם את שמה לב כשדברים זזו מאיפה שהיו קודם?
• האם את מוצאת את עצמך חושבת על שאלות פילוסופיות?
• האם את טובה בלצפות איך אחרים ירגישו בסיטואציה מסוימת?
• האם את מושפעת בקלות ממצב הרוח של אנשים בסביבתך?
  

אחרי שנבדק ממלא את השאלון הזה, מחשבים את הנקודות והציון שמתקבל אמור לשקף את מידת הרגישות של אותו נבדק. בהמשך, פותחו גם שאלונים נוספים- שאלון לזיהוי ילד רגיש מאוד על ידי הילד עצמו, על ידי ההורה ולאחרונה גם על ידי המורה. השאלונים האלה הם סובייקטיביים ולכן בעייתיים מטבעם. אם אני תופסת את עצמי כאדם רגיש או את הילד שלי כרגיש ואני ממלאת שאלון כזה, התשובות שלי יכולות להיות מוטות. נגיד אדרג גבוה יותר את אחד המשפטים כי אני מבינה שהוא מתאר אדם רגיש מאוד, ואני הרי כזאת או שהילד שלי כזה. וכן, רוב המחקר על אנשים רגישים וילדים רגישים מתבסס על השאלונים האלה, ולכן יש בו לא מעט בעיות. לאחרונה, התחילו לפתח מדדים אובייקטיבים של רגישות אבל הם לגמרי עדיין בחיתולים.

בכל מקרה, החידוש המשמעותי של אליין הוא ההתייחסות לרגישות כוריאציה נורמלית של תכונת אישיות ולא כבעיה או לקות. מהמחקרים שלה היא הסיקה שבערך 20% מהאוכלוסייה הם אנשים רגישים מאוד, אבל המחקרים האלה היו עם מדגמים קטנים וסבלו מלא מעט בעיות. בהמשך, מחקרים יותר גדולים ומרשימים גילו שרגישות גבוהה מאוד מאפיינת בערך 30% מהאוכלוסייה. כך שזו לא תכונה כל כך מיוחדת ויוצאת דופן כפי שאולי חשבו בהתחלה. 

בהרצאה הראשונה בסדרת ההרצאות על ילדים רגישים נתמקד ברגישות גבוהה מאוד כתכונת אישיות. ד”ר אלון גולדברג, מהראשונים שהביאו לישראל את המחקר על אנשים וילדים רגישים מאוד, יספר לנו על המחקרים בתחום, שהיום לא נכנסתי אליהם, וייתן לנו תובנות לחיים עצמם בין אם אנחנו הורים רגישים מאוד ובין אם אנחנו מגדלות ילדים רגישים מאוד. או גם וגם. כאמור, כאן פרטים על הסדרה (קוד קופון בתוקף עד ה-11.5: מוקדמת).

אוקיי, אז הדבר הכי חשוב שאני רוצה שתיקחו מכאן הוא שלפי הזוג ארון רגישות גבוהה מאוד היא תכונת אישיות מולדת, שלא בהכרח משתנה לאורך החיים. רוב המחקרים בתחום מבוססים על אנשים בוגרים, והמטרה שלהם היא בעיקר לאפיין את תכונת האישיות הזו ופחות להבין איך היא קשורה להתפתחות. ועכשיו הגיע הזמן לעבור לשתי תיאוריות נוספות על רגישות- שדווקא כן שמות דגש על התפתחות.

רגישות פיזיולוגית: רגישות ביולוגית לקונטקסט

בערך באותו זמן שהזוג ארון פיתחו את התיאוריה שלהם על רגישות כתכונת אישיות, זוג חוקרים אחר תום בויס וברוס אייליס- רופא ופסיכולוג אבולוציוני- פיתחו תיאוריה אחרת על רגישות. הם טענו שרגישות היא למעשה תגובתיות פיזיולוגית מוגברת לסטרס. כלומר הגוף של אנשים רגישים מגיב לסטרס בעוצמה רבה יותר ברמה הפיזיולוגית- עלייה בקצב הלב, הזעה, שינוי בקצב הנשימה, הפרשת הורמונים וכו’. הם מצאו שילדים רגישים, כלומר ילדים עם תגובתיות פיזיולוגית מוגברת לסטרס, שגדלים בסביבה שלילית מפתחים יותר בעיות. אבל הייתה להם גם הפתעה- הם מצאו שילדים עם תגובתיות פיזיולוגית מוגברת לסטרס שגדלים בסביבה חיובית, דווקא משגשגים יותר מילדים אחרים. לזה, כאמור, הם לא ציפו. 

על בסיס הממצאים האלה הם פיתחו את התיאוריה שלהם, שנקראת רגישות ביולוגית להקשר- ילדים מפתחים רגישות פיזיולוגית כדרך להסתגל לתנאי הסביבה, להקשר. שימו לב להבדלים בין התיאוריה הזו לבין התיאוריה על רגישות גבוהה מאוד- הזוג ארון טוענים שרגישות היא תכונת אישיות מולדת ולכן היא שנשארת פחות או יותר קבועה לאורך החיים. בתיאוריה של רגישות ביולוגית להקשר, רגישות מבטאת הסתגלות לתנאי הסביבה, והיא יכולה להשתנות לאורך הזמן. כלומר, רגישות היא לא בהכרח תכונה מולדת אלא כזו שמעוצבת על ידי הסביבה. כך שמדובר בתיאוריה אבולוציונית-התפתחותית ולא בתיאוריה אישיותית. 

רגישות התפתחותית: רגישות מובחנת (משל הסחלב ושן הארי)

וזה מוביל אותנו לתיאוריה נוספת די דומה לתיאוריה שהרגע דיברנו עליה. מי שפיתח אותה היה הפסיכולוג ההתפתחותי ג’יי בלסקי שהכרנו אותנו כדמות מפתח במחקר על גני ילדים והתפתחות בפרק 29. לפי התיאוריה, ילדים רגישים רגישים לכל סביבה- אם הסביבה שלילית הם יתפתחו פחות טוב מילדים אחרים, ואם הסביבה חיובית הם יתפתחו יותר טוב מילדים אחרים. המשל של הסחלב ושן הארי משקף בדיוק את הרעיון הזה- יש ילדים שיתפתחו פחות או יותר אותו דבר בין אם הסביבה שלהם תהיה מיטיבה ובין אם לא. אלו הם ילדי שן הארי- פרחים שמצליחים לצמוח בכל מקום. לעומתם, יש ילדים שפורחים רק כשהם מקבלים תנאים מדוייקים. כלומר אם גדלו בסביבה לא מיטיבה הם ינבלו, ואם יגדלו בסביבה מיטיבה הם יפרחו בצורה יוצאת דופן. אלו ילדי הסחלב. אגב, התיאוריה הזו, רגישות מובחנת, היא התיאוריה עם הבסיס המחקרי הכי חזק מבין התיאוריות שהצגתי.

המשל הזה על הסחלב ושן הארי תפס מאוד גם בשיח האקדמי וגם בשיח הציבורי עד שיום אחד הגיעה חוקרת ושאלה את עצמה- האם העולם באמת מתחלק לילדים רגישים ולילדים לא רגישים? האם יש ילדים שלא משנה מה יתפתחו אותו דבר, ולעומת ילדים שרגישים להכל? זה נראה לה מוזר, אז היא יצאה לחקור הזה והגיעה לממצאים פורצי דרך ממש. החוקרת הזו, ד”ר נועם מרקוביץ’, תשתתף גם היא בסדרה על ילדים רגישים ותספר לנו על המחקר הזה ועל התובנות הסופר סופר חשובות שאפשר לקחת ממנו להורות שלנו.

רגישות סביבתית- מושג מטריה

טוב אז עד עכשיו הכרנו שלוש דרכים להסתכל על רגישות- רגישות כתכונת אישיות “אדם או ילד רגיש מאוד”, רגישות פיזיולוגית שמתאימה את עצמה לנסיבות החיים ורגישות התפתחותית שאפשר להבין אותה הכי טוב עם משל הסחלב ושן הארי. כבר אמרתי קודם שהתיאוריות האלה התפתחו במקביל מבלי לדעת זו על קיומה של זו. לשמחתנו, לפני 10 שנים אחד מחוקרי הרגישות החשובים ביותר מייקל פלואס החליט לעשות סדר בבלגן וניסה לחבר בין כל התיאוריות האלה. הוא פיתח מונח שנקרא “רגישות סביבתית” או באנגלית environmental sensitivity שהוא סוג של מונח מטריה שמצליח להכניס תחתיו את שלוש התיאוריות שכבר הכרנו, ובעיני עושה המון סדר.

הוא אומר ככה- קודם כל, המכנה המשותף לכל התיאוריות הוא שאנשים או ילדים שונים נבדלים ברגישות שלהם להשפעות סביבתיות, בין אם הן שליליות ובין אם הן חיוביות. כאשר חלק מהאנשים או הילדים יותר רגישים וחלק פחות רגישים. 

ומה ההבדל בין הרגישויות השונות? הרגישות של הזוג ארון מדברת על תכונה “ילד רגיש מאוד”- ולכן מדובר על האופן שבו ילדים מגיבים לסביבה שלהם בכאן ובעכשיו. לעומת זאת שתי התיאוריות האחרות מדברות על רגישות התפתחותית- כלומר האופן שבו ילדים מגיבים לסביבה שלהם בטווח הארוך, איך הם מסתגלים לתנאי הסביבה ועד כמה הם גמישים התפתחותית. התיאוריה של רגישות ביולוגית להקשר טוענת שהרגישות הזו מעוצבת בתחילת החיים, והתיאוריה של רגישות מובחנת טוענת שהרגישות הזו נקבעת גנטית.

ואיך אפשר לחבר בין הדברים? לפי  פלואס, תכונת הרגישות, זו שאליין ארון מדברת עליה בספרים על אנשים רגישים מאוד, היא זו שמסבירה את הרגישות ההתפתחותית. כלומר ילדים רגישים מאוד, כאלה שמעבדים מידע באופן עמוק יותר, שמוצפים בקלות, שהתגובתיות הרגשית שלהם מוגברת ושמודעים יותר לדקויות בסביבה- הם הילדים שיראו רגישות התפתחותית. כלומר אם ילדים רגישים מאוד יגדלו בסביבה לא מיטיבה הם ינבלו, ואם ילדים רגישים מאוד יגדלו בסביבה מיטיבה הם יפרחו. כך שרגישות גבוהה מאוד היא לא הפרעה, אלא תכונת אישיות, אבל בנסיבות חיים קשות אנשים רגישים מאוד יכולים לפתח בעיות. ויש לא מעט מחקרים שתומכים בזה- שילדים שמקבלים ציונים גבוהים במדד של רגישות כתכונה גם מראים רגישות התפתחותית לתנאי הסביבה, כמו איכות ההורות למשך. אנחנו נדבר על המחקרים האלה יותר לעומק בסדרה, ואם תרצו הם נמצאים ברשימת המקורות של הפרק באתר. בקיצור, אפשר לחשוב על תכונת האישיות “ילד רגיש מאוד” כמנגנון שמסביר את הרגישות ההתפתחותית לתנאי הסביבה. 

רגישות חושית (ויסות חושי)

אז אם עכשיו יש לכן סדר בראש- הגיע הזמן קצת לבלבל אתכן. סתם לא באמת, אבל אולי אצל חלק מכן כבר עלתה השאלה- איפה נכנס כל העניין הזה של ויסות חושי שכולם מדברים עליו? עד עכשיו דיברנו על 3 תיאוריות ועל הניסיון לאחד ביניהן. אבל יש תיאוריה נוספת רביעית שלא נכנסה תחת אותה מטריה. התיאוריה הזו נקראת עיבוד חושי sensory processing ופיתחה אותה וויני דאן שהיא מרפאה בעיסוק.

לפי התיאוריה, האופן שבו אנחנו מעבדות מידע חושי מושפע משני פרמטרים מרכזיים: סף התחושה ואסטרטגיית התגובה לתחושה:

• סף התחושה  קובע באיזו נקודה הילד מבחין בגירוי- אם הוא מבחין בגירוי בקלות או שהוא זקוק לגירוי עוצמתי וממושך כדי להגיב אליו. הסקאלה נעה בין סף נמוך לסף גבוה.
• אסטרטגיית התגובה של הילד, היא הדרך שלו לווסת את עצמו מול הגירויים שהוא חווה בין אם הם מגיעים מתוך הגוף שלו ובין אם מבחוץ. הסקאלה נעה בין פסיביות לאקטיביות.

לכל ילד או אדם יש דפוס עיבוד חושי ייחודי משלו, מה שנקרא פרופיל חושי. וכמובן יש את אלה שנמצאים בקצוות. למשל לי יש סף תחושה נמוך כשמדובר בחוש השמיעה ואסטרטגיית התגובה שלי היא אקטיבית. אם בן הזוג שלי אוכל סלט אני אסגור את הדלת או אפעיל מוזיקה כדי לווסת את עצמי מול הגירוי שעבורי הוא ממש בלתי נסבל. יש לי מיזופוניה אם זה לא היה ברור. 

ומה זה קושי בויסות חושי? מדובר בילד שהאופן שבו הוא מעבד את המידע מקשה עליו בתפקוד היומיומי. למשל, בררנות באוכל, הימנעות מאירועים חברתיים, ילדים שלא שמים לב כשמדברים אליהם, או דווקא כל הזמן מוצאים את עצמם במצבים מסוכנים. בהרצאה השלישית בסדרה ד”ר איילת בן ששון שהיא מרפאה בעיסוק תעמיק בנושא הזה של עיבוד חושי וקשיים בעיבוד חושי וגם תיתן לא מעט כלים פרקטיים להתמודדות מתוך הניסיון הטיפולי שלה בעבודה עם ילדים והורים.

האם ילד רגיש מאוד הוא ילד עם רגישות חושית?

השאלה האחרונה והמתבקשת שאני רוצה לדבר עליה היום היא מה הקשר בין ילד רגיש מאוד לרגישות חושית- האם ילד רגיש מאוד הוא ילד שבהכרח יש לו רגישות חושית? או שהוא מתמודד עם קשיים בוויסות החושי? שאלה מצוינת ששאלתי את עצמי הרבה מאוד זמן. ולשמחתי בעבודה על הפרק הזה מצאתי מחקר, אפילו ישראלי, שניסה לברר האם מדובר בתופעות שונות או באותה תופעה.

אז נתחיל במה משותף– שתי התיאוריות האלה עם השמות כמעט זהים טוענות שיש אנשים שרגישים יותר מאחרים למידע שמגיע מהחושים. אבל שימו לב- התיאוריה של עיבוד חושי שמגיעה מריפוי בעיסוק מתייחסת בעיקר לתגובתיות לגירוי החושי, ברמה ההתנהגותית. לעומת זאת, התיאוריה של אדם רגיש מאוד מתייחסת לעומק העיבוד החושי ולרגש שמתעורר בעקבותיו, כלומר לתגובתיות הרגשית. עוד הבדל משמעותי הוא שהתיאוריה של עיבוד חושי פותחה כדי לעזור לילדים לשפר את התפקוד היומיומי שלהם דרך ריפוי בעיסוק, בעוד שהמטרה של התיאוריה של אדם רגיש מאוד היא להבין ולאפיין את תכונת האישיות הזו. עוד דבר שחשוב להדגיש בהקשר הזה הוא שרגישות גבוהה מאוד, לפי התיאוריה לפחות, היא תכונת אישיות נורמטיבית, בעוד שהפרעה בעיבוד החושי היא כשמה- הפרעה. ולכן חשוב להבחין בין השתיים.  

 ושימו לב- אין אף מחקר, אפילו לא אחד שאני מודעת אליו, שבדק מה הפרופיל החושי של אנשים או ילדים רגישים מאוד.  סביר שיש ילדים רגישים מאוד עם קשיים בויסות החושי, ויש ילדים רגישים מאוד שאין להם קשיים בויסות החושי. אחד לא מחייב את השני. אבל עד שהחוקרים בתחום לא יחליטו לאחד כוחות לא נוכל לדעת את זה. בעיני היכרות עם כל התיאוריות מאפשרת להבין את תופעת הרגישות באופן יותר רחב ועמוק.

סיכום

טוב, הגיע הזמן לסכם. דיברנו היום על 5 סוגים של רגישות, לא פחות ולא יותר. 

התחלנו מרגישות הורית שהיא היכולת של ההורה לזהות את האיתותים של הילד, לפרש אותם נכון ולהגיב אליהם בצורה מותאמת ובזמן המתאים. ואז אמרנו לה תודה רבה- כי היא בכלל לא מדברת על הקונספט של אדם רגיש או ילד רגיש, שבו אנחנו מתמקדות בפרק הזה.

אחר כך דיברנו על 4 תיאוריות שונות של רגישות שהתפתחו במקביל ובאופן בלתי תלוי במהלך שנות ה-90:

1. התיאוריה הראשונה הייתה רגישות למידע חושי שפיתחו אליין וארתור ארון, תיאוריה שאנחנו מכירות היטב מהספרים והשיח הפופלרי על אנשים, ילדים והורים רגישים מאוד. לפי התיאוריה הזו, רגישות גבוהה מאוד היא תכונה אישיותית מולדת שמתאפיינת בעיבוד עמוק של מידע חושי, רגישות גבוהה לגירויים חיצוניים, תגובתיות רגשית מוגברת ומודעות גבוהה לניואנסים ודקויות.
2. התיאוריה השנייה שדיברנו עליה היא רגישות ביולוגית להקשר, שכאן מדובר ברגישות פיזיולוגית למצבי סטרס. רגישות שמתעצבת בראשית החיים ומשפיעה על היכולת של ילדים להסתגל לתנאי הסביבה בהמשך החיים. ילדים עם רגישות פיזיולוגית גבוהה יהיו פגיעים יותר לתנאי סביבה שליליים אבל גם ירוויחו יותר מתנאי סביבה חיוביים.
3. התיאוריה השלישית וזו שיש לה את הבסיס המחקרי החזק ביותר היא הרגישות המובחנת שפיתחו ג’יי בלסקי ומייקל פלואס. לפי התיאוריה ילדים נולדים עם רגישות גנטית לתנאי הסביבה. בדומה, לתיאוריה הקודמת, גם כאן מדובר ברגישות התפתחותית. ילדים רגישים, ילדי הסחלב- ינבלו בנסיבות חיים שליליות אבל ישגשגו בצורה יוצאת דופן בנסיבות חיים חיוביות. בניגוד לילדי שן הארי, שיתפתחו בסדר גמור בכל מצב.
4. בהמשך, היה ניסיון לאחד בין 3 התיאוריות תחת מונח המטרייה “רגישות התפתחותית“- לפיה אדם או ילד שנולד עם תכונת האישיות רגישות גבוהה מאוד הוא גם זה שיראה את הרגישות ההתפתחותית לתנאי הסביבה.
5. ואחרונה חביבה- תיאוריית העיבוד החושי שלא נכנסה תחת אותה מטרייה. התיאוריה הזו שמגיעה מריפוי בעיסוק עוסקת באפיון של פרופיל חושי של כל אדם או ילד על בסיס הסף שבו הוא מבחין בגירוי חושי ועל בסיס האופן שבו הוא מגיב לגירוי החושי ומווסת אותו. חלק מהפרופילים מתאימים יותר למה שאפשר לקרוא לו רגישות- בעיקר כשמדובר בספי תגובה נמוכים לגירוי. ונכון להיום, אין מחקרים שבדקו את הקשר בין תיאוריית העיבוד החושי לבין יתר התיאוריות שהזכרנו קודם.

טוב, זה היה פרק עם הרבה מאוד מידע. אבל אני מקווה שהוא הצליח לעשות לכן סדר בבלגן. ועכשיו, כשמישהו אומר לכן משהו על ילד רגיש, תוכלו לשאול- לאיזו רגישות אתה בדיוק מתכוון? רגישות כתכונת אישיות? רגישות התפתחותית? או רגישות בעיבוד החושי?

בעיני זה פרק הכרחי כדי בכלל להתחיל לדבר על רגישות, וכאמור בסדרת ההרצאות אנחנו הולכות להיכנס להיבטים השונים של רגישות- רגישות כתכונת אישיות בהרצאה הראשונה, רגישות התפתחותית בהרצאה השנייה, ורגישות חושית בהרצאה השלישית. זו באמת הזדמנות נדירה לדבר על רגישות מנקודת מבט מחקרית, להכיר את המורכבויות והניואנסים של רגישות, רגישות זה לא דבר אחד עם צבע אחד, וככה לבנות את מפת הרגישות הייחודית של הילד שלך ואולי גם שלך. וזו נקודת מוצא מצוינת אם לא הכרחית כדי להצליח לגשת אל הילד או הילדה בצורה שתיטיב גם איתם וגם איתך. כאן הקישור להרשמה וקוד הקופון להנחה משמעותית הוא מוקדמת (בתוקף עד ה-11.5). אם אתן שומעות את הפרק אחרי מאי, אז הסדרה זמינה גם בכספת ההרצאות של מועדון מאמאדע+.

אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק, אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.

אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר.

תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא.

נתראה בפרק הבא שבו אנפץ כמה וכמה מיתוסים נפוצים על ילדים רגישים

אז ביי בינתיים