הטלפון הנייד הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו – גם כשאנחנו עם הילדים. בפרק הזה נסתכל לתופעה הזו בעיניים ונגלה מה המחקר באמת אומר על ההשפעות של שימוש הורי בטלפון. נלמד איך הוא משפיע על הקשר שלנו עם הילדים ועל ההתפתחות שלהם, אבל גם – ואולי בניגוד למה שחשבתן – נכיר גם את הצדדים החיוביים שהמחקר חושף. נבין למה אנחנו מוצאות את עצמנו כל כך הרבה בטלפון ואיך הוא יכול לפעמים דווקא לתמוך בהורות שלנו. פרק חשוב לכל הורה שרוצה להבין את המורכבות של השימוש בטלפון בהורות, מעבר לשיח השיפוטי ומעורר האשמה של “טוב” ו”רע”.
ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת מדע, אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.
היום אנחנו הולכות לדבר על אחד הנושאים היותר כואבים בהורות- הטלפון שלנו. אני חושבת שמספיק רק להגיד את המילה “טלפון” כדי כבר ללחוץ לנו על כפתורי האשמה. ולכן חשוב לי להגיד כבר עכשיו- אל תעזבו את הפרק, תשארו איתי! קודם כל, זה שלא נדבר על התופעה, בטח לא יעלים אותה. אבל זה יותר גרוע מזה, כשאנחנו לא מדברות על התופעה הזו היא הופכת למפלצת, לדבר שמפחיד לגעת בו. ואתן כבר יודעות מה קורה אז- השיח שוב קורס לטוב ורע, מותר ואסור- ואנחנו נשארות מפוצצות באשמה וכולם באמת יוצאים מפסידים- גם אנחנו וגם הילדים. המטרה של הפרק הזה היא להזרים את המורכבות- לראות גם את הצדדים הפחות נעימים של השימוש שלנו בטלפון כהורים, ויש כאלה כצפוי, אני לא הולכת לייפות לכן את המציאות. אבל גם את הצדדים החיוביים. ותתפלאו (או לא), אבל בהחלט יש גם כאלה. בקיצור, היום אנחנו הולכות להסתכל על התופעה הזו בעיניים ולמי שתרצה להמשיך לפרקטיקה, למה עושים עם זה, בעוד שבועיים ויום אעביר וובינר שבו אתן כלים מבוססי-מחקר לשימוש מושכל יותר בטלפון שלנו מול הילדים. לגמרי בחינם. קישור להרשמה בתיאור הפרק. ויאללה, אנחנו מתחילות!
כפי שהבטחתי, אנחנו הולכות להסתכל לתופעה של שימוש הורי בטלפון בעיניים. אז נתחיל בעובדה הפשוטה- לכולנו יש טלפון והטלפון שלנו הולך איתנו לכל מקום. ויותר מזה, הטלפון מחבר אותנו אל העולם- לעבודה שלנו, לחברים שלנו, למשפחה שלנו, למידע שחשוב לנו, לדברים שכיפים לנו. בקיצור, הטלפון מגדיר חלקים די נכבדים בזהות שלנו כבני אדם. ככה שזה בלתי נמנע שהטלפון שלנו יכנס גם אל תוך ההורות ואל תוך הזמן שאנחנו מבלות עם הילדים שלנו.
בואו נדבר במספרים. למשל, במחקר אמריקאי עקבו אחרי השימוש בטלפון של הורים לתינוקות עד גיל שנה במשך 8 ימים. ונמצא שבממוצע הורים נמצאים בטלפון כ-5 שעות ביום! וכמה זמן מתוך ה-5 שעות האלה הילדים נמצאים בסביבה? במחקר הזה ספציפית נמצא שב-27% מהזמן עם הילדים ההורים נמצאים בטלפון. זה בממוצע, יש כאלה שזה הגיע אצלם ל-75% מהזמן (!). מעבר למחקר הזה, יש לנו עוד הרבה ממצאים בסגנון. אני אתן לכן כמה נתונים כדי לסבר את האוזן, נתונים שנלקחו מתוך מחקרים תצפיתיים. כלומר נסיין ישב במסעדה או בגן שעשועים ופשוט תיעד מה הורים עושים שם. הנה כמה דוגמאות:
במחקר אמריקאי משנת 2014, נסיינים ישבו להם במסעדת מזון מהיר וצפו במשפחות של הורים וילדים. כשהם ניתחו את הנתונים הם מצאו ש-73% מההורים השתמשו בטלפון בזמן הארוחה כשהילדים שם כמובן.
במחקר אמריקאי אחר שבו צפו ב-466 הורים בגן שעשועים נמצא ש-35% מההורים היו בטלפון דקה שלמה מתוך כל חמש דקות.
ויש לנו גם כמה מחקרים כאלה תוצרת כחול לבן. למשל, במחקר מהמעבדה של פרופסור נלי אליאס מאוניברסיטת בן גוריון צפו ב-60 משפחות בגן השעשועים (מבלי שהן ידעו). במחקר נמצא ש-79% מההורים השתמשו בטלפון שלהם לפחות פעם אחת. כל תצפית במשפחה נמשכה משהו כמו חצי שעה, ונמצא שהורים הוציאו את הטלפון 4 פעמים בממוצע בחצי שעה הזו והשתמשו בו במשך כ-11 דקות בממוצע (31% מהזמן שבו צפו בהם!).
בקיצור, מדובר כאן בתופעה סופר נפוצה. וכאמור, לא צריך בשביל זה מחקרים, מספיק לצאת לגן שעשועים הקרוב לבית כדי להיווכח בעצמנו.
אוקיי, אז הורים משתמשים בטלפון בזמן שהם עם הילדים. למה זו בכלל בעיה? אז העניין הוא שהטלפון שלנו הרבה פעמים מסיח את דעתנו ובעצם מפריע לאינטראקציות שלנו עם הילדים ולתפקוד ההורי שלנו. אני מניחה שכולנו יודעות על בשרנו במה מדובר. בספרות המחקרית, התופעה הזו קיבלה את השם technoference- טכנולוגיה שמפריעה. המילה technoference היא בעצם הלחם של המילים technology ו-interference. כמו שאמרתי- הפרעה טכנולוגית. בשאר הפרק נמשיך לקרוא לה technoference כי לא הצלחתי לחשוב על תרגום טוב בעברית, וזו בעיני גם אחלה מילה.
מחקרים מלמדים אותנו שהתופעה הזו, technoference, די נפוצה בהורות. למשל, במחקר שהשתתפו בו 103 אמהות לילדים עד גיל 3, הן דיווחו בעצמן שהטלפון מפריע לאינטראקציות שלהן עם הילד לפחות מדי פעם בתחומים שונים בהורות- 65% מהן דיווחו על הפרעות בזמן משחק עם הילדים, 36% דיווחו על הפרעות בזמן קריאת סיפור, 26% בזמן ארוחות ו-22% מהאמהות אפילו דיווחו שהטלפון מפריע להן בזמן שהן מחנכות ומציבות גבולות לילדים. בקיצור, הטלפון שלנו all over the place. שימוש בטלפון יכול להיות אפילו יותר רציני בזמן טיפול בתינוק, מצד אחד תינוק דורש טיפול מאוד ממושך ומצד שני יש בטיפול הזה משהו מאוד מונוטוני, הנקה לצורך העניין. במחקר שהשתתפו בו 72 אמהות, הן התבקשו לתעד ביומן מה הן עשו בכל האכלה של התינוק במשך כמה ימים. במחקר נמצא ש-92% מתוכן היו במסך לפחות בהאכלה אחת במהלך הימים האלה.
בקיצור, נראה שהנתונים שעולים מהמחקר משקפים תמונה שאנחנו מכירות היטב בעצמנו גם בלי המחקרים. אבל זה החלק הפשוט, השאלה שיותר קשה לענות עליה מתוך הניסיון האישי שלנו היא האם יש לשימוש שלנו בטלפון יש השלכות על הילדים ועל התפקוד ההורי שלנו. במילים אחרות, האם יש כאן סיבה לדאגה?
ואני שוב מפצירה בכן- תשארו איתי! גם אם אני אספר לכן על ממצאים שלא הכי נעים לשמוע, חשוב לי שתכירו אותם. קודם כל, אתן לא יכולות לדעת מאיפה תגיע אליכן המוטיבציה לשינוי- אז תנו לזה צ’אנס. וחוצמזה, מיד אחר כך אני אספר לכן גם על הצדדים החיוביים, שעליהם כמעט ולא מדברים וממש כדאי לכן להכיר אותם.
השלכות שליליות של שימוש הורי בטלפון
אני רוצה לדבר עכשיו על ההשפעות של שימוש הורי בטלפון גם על התפקוד ההורי שלנו וגם על הילדים.
השלכות על רגישות ותגובתיות הורית, קשר הורה-ילד, התקשרות
בואו נתחיל עם התפקוד ההורי שלנו. מחקרים מראים שכשאנחנו בטלפון אנחנו פחות רגישות לילדים ופחות מגיבות אליהם, וכשאנחנו כן מגיבות אליהם התגובות שלנו בואו נגיד פחות מותאמות. ההיגיון די פשוט- אם אנחנו מוסחות על ידי הטלפון, סביר שנהיה פחות מודעות לסימנים שמגיעים מהילד. מה שיכול להוביל אותנו לפרש בצורה פחות מדויקת את הצרכים שלו, להגיב לאט מדי ובצורה פחות מותאמת. סך הכל מוכר ומדכא.
מעבר לזה, מחקרים מראים שכשהורים נמצאים בטלפון הם מנהלים פחות שיחות משותפות עם הילדים, משחקים איתם פחות ומראים פחות חום ורגישות. ברמה הפרקטית יותר, הורים בטלפון פחות מודעים לסיטואציות שעלולות לסכן את הילד, למשל אם הם תקועים בטלפון בזמן שהילד מטפס על משהו מסוכן או מתחיל לנשנש סבון. ורואים את זה גם בדפוסי האכלה פחות רצויים, כלומר העיסוק בטלפון יכול לגרום לנו פחות לשים לב לסימני רעב ושובע שמגיעים מהילד, והקשבה לסימנים האלה, מה שנקרא האכלה רספונסיבית, זה דבר חשוב. דיברתי על זה בפרק 5. בנוסף, העיסוק בטלפון גם יכול לגרום לנו להשתמש יותר באוכל כדי לווסת את הצרכים הרגשיים של הילד. קח שוקולד ותן לי לחזור לטלפון כזה.
הנה כמה ממצאים כדי לסבר את האוזן. במחקר תצפית במסעדה, זה שהזכרנו כבר קודם, נמצא שהורים שהיו בטלפון דיברו פחות עם הילדים שלהם ולפעמים אפילו הגיבו אליהם בצורה נוקשה ולא מותאמת. מכירות את זה שזה קורה? אתן עסוקות במשהו בטלפון, הילד מציק לכן עם איזה עניין ואז אתן מגיבות בעצבים, למרות שהילד בסך הכל ביקש שתביאו לו מים או משהו כזה. במחקר אחר שנערך בגן שעשועים, הורים שהיו בטלפון נטו פחות להגיב לניסיונות של הילדים שלהם לקבל תשומת לב. וגם בזמן האכלת תינוק נמצא שאמהות שהיו בטלפון היו פחות רגישות לסימנים שמגיעים מהתינוק.
“היתרון” של הטלפון, לפחות ברמה המדעית, הוא שזה משתנה שקל יחסית לשלוט בו. אי אפשר להגיד לאמא “עכשיו תצעקי על הילד שלך” כדי לבחון את ההשפעה של צעקות, זה לא כל כך אתי ולא בטוחה כמה אמהות יסכימו לזה למען המדע. אבל כן אפשר לבקש מאמהות להשתמש או לא להשתמש בטלפון שלהן בזמנים מוגדרים. ולכן מעבר למחקרי תצפית ולמחקרים שמבוססים על שאלונים, אפשר ממש לערוך ניסויים כדי לבדוק את ההשפעה של שימוש הורי בטלפון, באופן סיבתי. למשל, במחקר אחד, 200 הורים וילדים ביקרו במוזיאון. חלק מההורים התבקשו להשתמש יותר בטלפון וחלק פחות. במחקר נמצא שהורים שהשתמשו יותר בטלפון דיווחו שהם הרגישו יותר מוסחים ופחות מחוברים לילד שלהם. במחקר אחר, 25 אמהות האכילו את התינוקות שלהן פעם אחת עם טלפון ופעם אחת בלי טלפון. כשהן היו בטלפון הן דיברו הרבה פחות עם התינוקות. לא מאוד מפתיע.
שאלה מעניינת נוספת היא איך זה מרגיש מהצד של הילדים כשאמא ואבא שקועים בטלפון? המחקר מראה שילדים מאוד מודעים לשימוש שלנו בטלפון ומגיבים אליו. כששואלים ילדים ומתבגרים איך הם מרגישים כשההורים שלהם בטלפון, הם משתמשים במילים כמו “עצובים”, “כועסים” ו”בודדים”. ובעיקר מביעים חוסר שביעות רצון מהמצבים האלו שבהם אמא או אבא שלהם תקועים בטלפון.
תינוקות אמנם אי אפשר לשאול, אבל כן יש דרך לברר איך השימוש של ההורה בטלפון משפיע עליהם. אני לא יודעת מי מכן מכירה, אבל אחת הפרדיגמות הכי מפורסמות בעולם של התפתחות הילד היא פרדיגמת הפרצוף הקפוא או באנגלית ה-still face- שבה ההורה נמצא באינטראקציה פנים מול פנים עם התינוק ובהישמע האות הפנים שלו קופאות והוא לא מביע שום רגש. הדבר המעניין בניסוי הזה הוא לראות איך התינוק מגיב לפנים הקפואות של ההורה- מה שיכול ללמד אותנו הרבה על איכות היחסים בין התינוק להורה. הניסוי אמנם משנות ה-70, אבל היום הוא קורה ברמה היומיומית כשהפרצוף שלנו קופא מול הטלפון כשאנחנו עם הילדים שלנו. אז באמת ערכו מחקר כזה של הפרצוף הקפוא גרסת הטלפון. שבעצם בהישמע האות, האמא מוציאה את הטלפון ומשתמשת בו כשהתינוק יושב מולה. ובאמת נמצא שכשאמהות היו בטלפון, התינוקות ניסו יותר ויותר למשוך את תשומת הלב שלהן, הראו יותר רגשות שליליים ופחות רגשות חיוביים. אני מצרפת לכן בתיאור הפרק סרטון מהמם ומכמיר לב שממחיש בדיוק את הסיטואציה הזו. כך שבגדול נראה שהילדים שלנו לא מרוצים מהמצב שבו אנחנו תקועות בטלפון- מתינוקות ועד מתבגרים.
השאלה הגדולה כאן היא האם הפגיעה הזו ברגישות ובתגובתיות ההורית באמת גורמת לנזק ליחסים שלנו עם הילדים- לאיכות הקשר, לבונדינג ולהתקשרות. יש כמה ממצאים ראשוניים שיכולים לתת לנו תשובה חלקית לפחות. במחקר אמריקאי שהשתתפו 80 דיאדות אם-ילד, הילדים היו בני 6-10, בדקו את הביטחון ההתקשרותי של הילד לאמא- גם לפי דיווחי הילדים וגם לפי דיווחי האמהות. במחקר נמצא שככל שהאמא השתמשה יותר בטלפון, כך הילדים דיווחו על ביטחון התקשרותי נמוך יותר אל אמא שלהם. מחקר אחר גדול יותר שכלל 248 משפחות, הפעם עם ילדים מתחת לגיל שנתיים, מצא ששימוש הורי בטלפון ניבא התקשרות לא בטוחה. יש גם כמה מחקרים שמצאו שמתבגרים להורים שנמצאים הרבה בטלפון נוטים יותר לדווח על ביטחון התקשרותי נמוך יותר ועל יחסים פחות טובים עם ההורים.
אם כי חשוב לציין שמדובר במחקרים מתאמיים ואין כיום מחקרים שמצביעים על קשרים ארוכי-טווח בין שימוש הורי בטלפון לבין יחסי הורה-ילד. לפחות לא ממה שאני הצלחתי למצוא. ככה שהקשר יכול להיות גם הפוך- אולי הורים נמצאים יותר בטלפון דווקא בגלל שהקשר עם הילדים פחות טוב, ולא להפך.
בכל מקרה, חשוב לי מאוד להדגיש, כי אני בטוחה שסף החרדה שלכן כבר עלה. זה לא אומר שמבט חטוף בטלפון מדי פעם הולך להרוס לכן את הקשר עם הילדים. ממש לא. הבעיה היא כשזה קורה בתדירות גבוהה ובאופן שמשפיע על הרגישות שלנו כהורים באופן קבוע. אני חוזרת- בתדירות גבוהה ובאופן קבוע!
אבל כן, אם שואלים הורים- ככל שהם משתמשים יותר בטלפון, ככה הם גם תופסים את ההורות שלהם כפחות טובה וחווים יותר אשמה. ואם אתן מזדהות, כמוני, אני רוצה שוב להזמין אתכן לוובינר החגיגי שהכנתי לכן שבו אני אתן לכן כלים מבוססי-מחקר שיוכלו לעזור לכן להפחית את השימוש שלכן בטלפון מול הילדים וגם לשמור על החיבור כשהטלפון ביד, זה אפשרי. ההרשמה כאמור היא לגמרי בחינם. ויש לכן קישור להרשמה בתיאור הפרק. מצדי תעצרו לרגע את הפרק, תרשמו ותחזרו. סתם חבל לשכוח. יאללה אנחנו ממשיכות.
בואו נעשה רגע סיכום ביניים של מה שדיברנו עליו עד עכשיו – ראינו שכשאנחנו בטלפון אנחנו פחות רגישות, פחות תגובתיות ומגיבות בצורה פחות מותאמת לילדים שלנו. ראינו גם שהילדים שלנו מודעים לשימוש שלנו בטלפון ומגיבים אליו בצורה לא מאוד חיובית. וכמה מחקרים מצאו קשר בין שימוש הורי בטלפון לבין יחסי הורה-ילד פחות טובים.
השלכות על התפתחות הילד
אני לא יודעת כמה אוויר נשאר לכן עכשיו בריאות, אבל הבטחתי לכן שנגיע גם לצדדים החיוביים. ואנחנו באמת כבר מגיעות לשם. רק קודם, אני רוצה לעשות עצירה קטנה ולברר לא רק איך השימוש שלנו בטלפון משפיע על הקשר שלנו עם הילדים, אלא גם איך הוא משפיע על ההתפתחות שלהם. הרי בסופו של דבר רוב הלמידה החברתית, הרגשית והקוגניטיבית של ילדים מתרחשת בתוך הקשר של אינטראקציות בין ההורה או כל מבוגר מטפל אחר והילד. ו-technoference יכול להפחית את התדירות והאיכות של האינטראקציות האלה.
בואו נדבר קודם על ההשפעות על ההתפתחות הרגשית-חברתית של הילדים. מחקרים מראים שככל שההורים נמצאים יותר בטלפון בזמן עם הילדים, כך הילדים שלהם מראים יותר התנהגויות מופנמות, כמו חרדה והסתגרות, וגם יותר התנהגויות מוחצנות, כמו התפרצויות והתקפי זעם.
אבל – כמו שכבר אמרתי קודם – יש כאן את שאלת הביצה ותרנגולת. כי מצד אחד, זה שההורה מלא בטלפון יכול להוביל להתנהגויות מאתגרות של הילד. אבל מצד שני, הורה שחווה יותר אתגרים עם הילד שלו סביר שימצא את עצמו משתמש יותר בטלפון כדרך להתמודד עם הקושי. וזה גם יכול להיות מעגל שמזין את עצמו – ההורה הרבה בטלפון, הילד מגיב בהתנהגות מאתגרת, ההורה חווה יותר סטרס בהורות ואז משתמש עוד יותר בטלפון וחוזר חלילה.
ומה לגבי ההתפתחות הקוגניטיבית? גם כאן יש לנו ממצאים מעניינים. במחקר שנערך בשוודיה נמצא קשר בין שימוש הורי בטלפון לבין אוצר מילים מצומצם יותר אצל פעוטות בני שנתיים. סך הכל הגיוני. אם אנחנו בטלפון, אנחנו פחות מדברות עם הילדים שלנו, ופחות מילים שהם שומעים זה פחות מילים שהם לומדים. מחקרי מעבדה מראים שכאשר מפריעים לאמא בכוונה בזמן שהיא עם הילד – כלומר שולחים לה הודעת וואצאפ ומבקשים ממנה לענות – אז הילד שלה לומד פחות טוב, מילים במחקר הספציפי הזה. יש גם עדויות לכך ש-technoference עשוי להשפיע על התפתחות הקשב של הילדים. במחקר אורך מצאו שרמות גבוהות של שימוש במדיה בבית בגיל שנה וחצי – כולל שימוש של אמא בטלפון – ניבאו יכולת קשב נמוכה יותר של התינוק בגיל שנה ו-10 חודשים.
סתם שתדעו שבמחקר אמריקאי שכלל 268 הורים- 80% דיווחו שהם מתקשים לשלוט בשימוש שלהם בטלפון רוצים לשנות משהו במה שהם עושים. אם אתן מזדהות גם עם זה ומרגישות לא משהו אחרי כל מה ששמעתן, אני שוב מזמינה אתכן לוובינר בעוד שבועיים ויום שבו אדבר על הטעויות הנפוצות שאנחנו עושות כשאנחנו מנסות “להיגמל” במרכאות מהטלפון ומה יכולים להיות פתרונות חלופיים שבאמת יעזרו לנו להשתמש בטלפון בצורה יותר חכמה – לטובתנו, לטובת הילדים ולטובת הקשר שלנו איתם. קישור בתיאור הפרק.
והנה הגיע הרגע המיוחל, אחרי כל הדיכאון- הצדדים החיוביים של שימוש הורי בטלפון!
באופן כללי המסך, על כל צורותיו, קיבל תדמית מאוד שלילית. שלא לומר, השטן בהתגלמותו. כבר ראינו בשני הפרקים שהיו לנו כבר בפודקאסט על מסכים שהתמונה מורכבת מזה, אפילו כשמדובר בקונצזנוס “לא לחשוף ילדים למסך לפני גיל שנתיים”. אגב, זה הפרק הכי מואזן בפודקאסט נכון להיום. מסכים לא דופקים את הילדים שלנו בהגדרה, אלא בתוך הקשרים מאוד ספציפיים. וכאן נכנסת המתנה הגדולה שיש לידע המחקרי לתת- הוא חושף את הניואנסים שמאפשרים לנו להבין שלא כל המסכים נבראו שווים. וכדי להשתמש במסכים בחכמה, כדאי ורצוי להבין איך הם פועלים עלינו ועל הילדים שלנו. וזה נכון בהחלט גם בהקשר של השימוש שלנו בטלפון. לא כל פעם שאנחנו מוציאות את הטלפון מהכיס זה קורה מאותה סיבה. וזה בהחלט משנה.
אני חושבת שחשוב שנבין קודם כל למה בכלל אנחנו מוציאות את הטלפון כשאנחנו עם הילדים. הנה הסיבות המרכזיות שעולות מתוך סקירה של המחקרים בתחום:
קודם כל, יש את השימושים הפרקטיים – כמו שכבר אמרנו בהתחלה, הטלפון הוא כלי שימושי שתומך בהרבה היבטים בחיים שלנו. אם זה בענייני עבודה, אם זה כדי להזמין תור לרופאה, להתעדכן בוואצאפ של הגן או לחפש איך להגיע ממקום למקום ב-google maps.
חוצמזה יש גם את הפן של השעמום – כן, בואו נודה בזה. הרבה פעמים הטלפון פשוט מבדר אותנו כשאנחנו משתעממות מהעבודה ההורית שלנו. אני מניחה שכולנו מכירות את זה שאנחנו בפארק, והילד משחק בארגז החול כבר שעה, ואנחנו פשוט צריכות משהו לעשות.
סיבה נוספת היא התמודדות עם רגשות שליליים. הטלפון יכול לעזור לנו להתמודד עם בדידות או דיכאון, או לחפש עזרה כשאנחנו צריכות. זה יכול להיות גם בריחה וירטואלית מרגעים קשים בהורות – כמו תינוק שבוכה או פעוט באמצע טנטרום.
והסיבה האחרונה היא פשוט… הרגל. חלק מהפעמים אנחנו מוצאות את עצמנו בטלפון פשוט כי התרגלנו לעשות את זה. זה הרגל שנוצר במשך חודשים ושנים, והרגלים, כמו שאנחנו יודעות, קשה לשנות.
זה לא מתוך המחקר, אבל אני בטוחה שגם שהמצב הביטחוני בישראל משפיע על השימוש שלנו בטלפון. ואני לא חושבת שיש מה להוסיף מעבר לזה.
טוב, בואו נראה איך כל זה מתחבר למה שהורים חושבים בעצמם על השימוש שלהם בטלפון. במחקר מעניין שהשתתפו בו כמעט 300 הורים לילדים בגיל 3-6, בדקו את התפיסות שלהם לגבי שימוש בטלפון למטרות שליליות וחיוביות. אבל כמו שהבטחתי לכן אנחנו מתמקדות עכשיו בחיובי. בואו תשמעו את הממצאים.
58% מההורים במחקר הרגישו שהטלפון עוזר להם להירגע בנקודות שבירה. תחשבו על זה – לפעמים ההפסקה הקטנה הזו שאנחנו לוקחות כדי לקרוא משהו או לשלוח הודעה לחברה היא בדיוק מה שעוזר לנו לא לאבד את זה. ולפעמים זה כנראה עדיף.
65% מההורים אמרו שהטלפון עוזר להם לראות שוב את הצדדים החיוביים בילדים שלהם. אולי זה אותו רגע שאנחנו מסתכלות בתמונות ונזכרות כמה הם מתוקים, או קוראות פוסט במאמאדע שמרגיע אותנו שההתנהגות של הילד היא חלק טבעי, גם אם בלתי נסבל, מההתפתחות שלו.
עוד 65% מההורים הרגישו שהטלפון עוזר להם לראות מה הם אוהבים בהורות שלהם – אולי דרך שיתוף חוויות עם הורים אחרים או בקבוצה של המשפחה המורחבת. אם אני משתפת בפעילות שעשינו יחד בקבוצה של המשפחה זה פתאום גורם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם ההורות שלי, למרות כל הבלגן שיש עכשיו בבית.
עוד נתונים ממש מעניינים מתוך המחקר – 75% מההורים אמרו שדרך הטלפון הם מצליחים למצוא אסטרטגיות שהופכות אותם להורים יותר אפקטיביים. ו-79% דיווחו שהשימוש בטלפון עוזר להם למצוא רעיונות לפעילויות עם הילדים. זה אומר שהטלפון לא רק עוזר לנו להתמודד עם הקשיים, אלא גם יכול לתרום באופן מאוד מעשי להורות שלנו.
סתם בשביל להמחיש, בואו ניקח את הדוגמא של הנקה. במחקר אחד מצאו ש-100% מהאמהות במדגם השתמשו בטלפון לפחות מדי פעם כשהן מניקות. וכן, הרבה מהן הביעו אשמה על זה, אבל הן גם דיברו על היתרונות – הטלפון עזר להן להחזיק מעמד בתקופות מאתגרות של הנקה, למצוא מידע ותמיכה, להתחבר לאמהות אחרות, ואפילו פשוט להישאר ערות בזמן האכלות לילה.
כך שלהניח שכל שימוש בטלפון בזמן שאנחנו עם הילדים הוא שלילי זה פשוט לא נכון. הורות יכולה להיות לפעמים מתישה, מתסכלת, מציפה ובודדה. והטלפון שלנו יכול לעזור לנו להתמודד עם זה. אם זה לחפש מידע על מה שמטריד אותנו, להתייעץ בקבוצת מאמות שכונתית, או סתם רגע להוריד את מפלס הסטרס כדי לחזור מווסתות יותר לילדים. הטלפון לעיתים קרובות משמש כדי לספק צורך שלנו ובאמת ממלא את התפקיד הזה. וחשוב לזכור את זה.
אבל כאן מגיעה שאלה חשובה שכדאי שנשאל את עצמנו- האם השימוש בטלפון הוא באמת הדרך הכי טובה להשיג את מה שאנחנו צריכות באותו רגע? למשל, אם אנחנו צריכות להירגע, האם גלילה ברשתות חברתיות היא באמת הדרך הכי טובה לעשות את זה? ואולי הכי חשוב – האם זו ההתנהגות שאנחנו רוצות ללמד את הילדים שלנו? להשתמש בטלפון כדי לווסת רגשות, לענות למייל בזמן ארוחה משפחתית או להסיח את הדעת כשמשעמם? כי בסופו של דבר, אחד המנבאים החזקים ביותר לאיך ילדים ישתמשו בטכנולוגיה הוא איך ההורים שלהם משתמשים בה.
לפני שאנחנו מסכמות, אני רוצה להגיד כמה מילים על המחקרים בתחום. כי אנחנו במאמאדע ואי אפשר בלי ביקורת. רוב המחקרים הם מחקרי רוחב- כלומר מחקרים שלא בדקו השלכות ארוכות טווח של שימוש הורי בטלפון על קשר הורה-ילד והתפתחות. בנוסף, רוב המחקרים הם מחקרים מתאמיים שמצביעים על קשר בין שני דברים ולא על סיבתיות. וכפי שדיברנו כבר כמה פעמים בפרק, הכיווניות של הקשר לא תמיד ברורה- האם זה הילד המאתגר שגורם להורה להיות יותר בטלפון כאסטרטגיית התמודדות? או שהורה שנמצא הרבה בטלפון תורם לבעיות התנהגות אצל הילד? או שבכלל יש גורם שלישי מעורב. ויש עוד הרבה ניואנסים שמחקרים רק מתחילים לחשוף- איך סוגים שונים של שימוש הורי בטלפון משפיעים, האם יש ילדים שרגישים יותר או פחות לשימוש הורי בטלפון (למשל כתלות בגיל, בטמפרמנט וכו’) והאם יש דרך לפצות על השימוש שלנו בטלפון. שזו בעצם שאלת “המה עוד?” שתמיד חשוב לשאול כשמדובר במסכים- מה ההורים עושים עם הילד כשהם לא שקועים בטלפון. או במילים אחרות, איך אפשר לפצות על technoference.
בואו נסכם.
פתחנו את הפרק עם העובדה הפשוטה – לכולנו יש טלפון והוא הולך איתנו לכל מקום. ראינו ששימוש הורי בטלפון הוא תופעה סופר נפוצה וחוצת תרבויות – במחקרים שונים נמצא שהורים משתמשים בטלפון בערך שליש מהזמן שהם עם הילדים, אם לא יותר. מה שיוצר, ברוב המקרים, technoference – אותה הפרעה טכנולוגית לאינטראקציות שלנו עם הילדים.דיברנו על ההשלכות השליליות שעשויות להיות ל-technoference – כשאנחנו בטלפון אנחנו פחות רגישות, פחות מגיבות לילדים שלנו והתגובות שלנו פחות מותאמות. ראינו גם שככל שהורים משתמשים יותר בטלפון שלהם מול הילדים, כך ההתפתחות הרגשית-חברתית וההתפתחות הקוגניטיבית שלהם פחות טובות, וכך גם איכות הקשר בין הורים לילדים. אני מזכירה שוב שמדובר בממוצעים ובקשרים מתאמיים, ובכל מקרה מדובר בשימוש הורי בטלפון בתדירות גבוה ובאופן עקבי.
אבל – וזה חשוב – גילינו שיש גם צדדים חיוביים. הטלפון מאפשר לנו להתחבר עם העולם, לקבל תמיכה, למצוא מידע על הורות, ולפעמים פשוט לקחת הפסקה קטנה כשאנחנו צריכות. ואנחנו צריכות. במחקר שהבאתי היום ראינו שרוב ההורים דיווחו שהטלפון עזר להם למצוא אסטרטגיות שהפכו אותם להורים יותר אפקטיביים ורעיונות לפעילויות עם הילדים.
בקיצור, שימוש הורי בטלפון זה עניין מורכב, ולא כל שימוש הוא בעייתי. כן, אם אנחנו בטלפון בתדירות גבוהה וזה מפריע לאינטראקציות שלנו עם הילדים באופן עקבי יש פוטנציאל להשפעות שליליות. אבל מצד שני, שימוש נכון בטלפון יכול דווקא להשפיע לטובה על ההורות שלנו – אם הוא עוזר לנו להיות יותר רגועות, לקבל תמיכה כשאנחנו צריכות, או למצוא מידע שעוזר לנו להגיב בצורה יותר מותאמת לילדים שלנו.
השאלה היא איך מפתחים הרגלים דיגיטליים בריאים יותר שלוקחים בחשבון את כל הדברים ששמענו היום. בדיוק בשביל זה אני רוצה להזמין אתכן בפעם האחרונה לפרק הזה לוובינר שיתקיים בעוד שבועיים ויום. בוובינר הזה נדבר על התכלס, על הפרקטיקה- אני אספר לכן על שלוש טעויות קריטיות שרובנו עושות כשאנחנו מנסות “להיגמל” במרכאות מהטלפון, ואתן לכן פתרונות אלטרנטיביים מבוססי-מחקר. בלי הבטחות גרנדיוזיות, אלא שינויים קטנים וברי-קיימא. והכי מרגש מהכל- בסוף הוובינר אחשוף סוף סוף את מועדון מאמאדע+ החדש וכל מי שתגיע לוובינר תקבל גם הטבה בלעדית. הוובינר הוא לגמרי בחינם, וכמו בכל דבר שאני עושה במאמאדע, השקעתי בו מלא כדי שתקבלו המון ערך שיוכל לעזור לכן לעשות שינוי אמיתי. קישור להרשמה מחכה לכן בתיאור של הפרק.
אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק – אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.
השארתי לכן בתיאור הפרק גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.
אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר.
תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.
אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא.
הצטרפי למועדון מאמאדע+ וגלי איך להפוך את הידע המדעי לכלים מעשיים שיעזרו לך ביום-יום עם הילדים.
הצטרפי עכשיו ותני לעצמך ולמשפחה שלך את הטוב ביותר!
כל המחקרים, ההרצאות והדיונים החכמים ארוזים יפה יפה אצלך במייל
