התפתחות קוגניטיבית-לימודית

נתחיל בהתפתחות קוגניטיבית. במשפחות ששומרות על שגרות קבועות בגיל הרך, הילדים מראים ציונים קוגניטיביים גבוהים יותר בהשוואה לילדים שאצלם במשפחה פחות מקפידים על שגרות. ואגב, זה נכון גם אצל ממש קטנטנים- סביבה מובנית בין הגילאים חצי שנה עד שנתיים ניבאה ציונים קוגניטיביים גבוהים יותר כמה שנים מאוחר יותר, כשהילדים היו בני 4 וחצי. אנחנו רואות את זה גם אחר כך בבית ספר, ילדים שמצליחים בבית ספר מגיעים ממשפחות שמקפידות על שגרות יומיום כמו ארוחת ערב משותפת, לו”ז שינה עקבי, חלוקת תפקידים במטלות הבית וכו’. וזה נכון גם למתבגרים, שלא תחשבו לרגע שאם הם גדלו ורוצים להיות עכשיו עצמאיים הם כבר לא זקוקים לשגרות. שגרות משפחתיות לאורך כל גיל ההתבגרות קשורות להישגים גבוהים יותר בלימודים וסיכויים גבוהים יותר לקבלה לאוניברסיטה.

 

זוכרות שאמרתי קודם ששגרות יכולות להיות גורם חוסן של ממש בתקופות של סטרס וכאוס (היוש מלחמה)? אז מחקרים מראים שזה נכון גם במקרה של גירושים, למי שרלוונטי לה כאן. למשל, במחקר על ילדים להורים גרושים, נמצא שילדים ששומרים על שגרות ערב קבועות מראים הישגים לימודיים גבוהים יותר ופחות נעדרים מבית ספר, בהשוואה לילדים להורים גרושים שפחות מקפידים על שגרות ערב. כך שנראה ששגרת ערב יכולה לשמש כגורם מגן מפני ההשלכות השליליות של גירושים על הילד. זה אפילו נכון במקרה קיצוני של אלימות במשפחה, אלא אם רמת האלימות מאוד מאוד גבוהה.

 

אבל למה בכלל ששגרות יתרמו להתפתחות קוגניטיבית? אחת ההשערות היא ששגרות עוזרות לילדים לפתח תפיסת זמן ויחסים של סיבה ותוצאה. זה עוזר להם להבין את הסביבה בצורה טובה יותר ולקשר בין אירועים. ומעבר לזה, כמו שכבר אמרנו, ברגע שהילד יודע למה לצפות, רמת הסטרס שלו פוחתת ויש לו יותר משאבים לצמיחה ולמידה. בנוסף, ילד שרגיל לשגרות מהבית מסתגל יותר בקלות לשגרות של בית ספר ושוב מתפנים לו יותר משאבים ללמידה.

 

ויסות עצמי ותפקודים ניהוליים

בואו נעבור לדבר עכשיו על ויסות עצמי. אחת היכולות הכי חשובות להתנהלות שלנו בעולם- בגדול זו היכולת שלי לנהל את הרגשות שלי, המחשבות שלי, הדחפים שלי וההתנהגויות שלי כדי להשיג את המטרות שלי. למשל, כדי להצליח להשתלב חברתית הילדה שלי צריכה ללמוד איך לא לחטוף, לא להרביץ, לא לקלל, איך לעמוד על שלה אבל בצורה לא פוגענית. וזה ממש לא מובן מאליו, גם לנו כאנשים בוגרים. ויסות עצמי חשוב כמובן גם ליכולת להתמיד, לתכנן, ליזום ועוד. אז מה אנחנו יודעות על ויסות עצמי ושגרות? במשפחות שבהן מקפידים על שגרות יומיום, הילדים מראים תפקודים ניהוליים טובים יותר וויסות רגשי גבוה יותר. למשל, מחקר אחד מצא ששגרות בגיל שנתיים וחצי קשורות ליכולת דחיית סיפוקים טובה יותר בגיל 5. או מחקר אחר שהראה ששגרות בגיל שנה וחודשיים קשורות לוויסות עצמי טוב יותר בגיל 3. וכמו שכבר אמרתי קודם, זה לא מפסיק בגיל ההתבגרות- שגרות משפחתיות בגיל ההתבגרות ניבאו ויסות רגשי טוב יותר בתחילת שנות ה-20. 

 

אז למה ששגרות יתרמו ליכולות הויסות של הילדים שלנו? שגרות הרי יוצרות מבנה ליומיום וגם פרדיקטיביליות, כלומר הילד יודע למה לצפות. הרעיון הוא שעם הזמן, ילדים מפנימים את המבנים האלה, וזה עוזר להם לארגן את המחשבות, הרגשות וההתנהגות שלהם עצמם- מה שנקרא ויסות. 

 

התפתחות רגשית-חברתית

ועכשיו נעבור להתפתחות חברתית-רגשית. ככל שילדים משתתפים ביותר שגרות משפחתיות, כך הם מראים הבנה רגשית מתקדמת יותר, אמפתיה גבוהה יותר ומערכות היחסים שלהם עם ילדים בני גילם וגם עם מבוגרים טובות יותר. בנוסף, בבתים שבהם מקפידים על שגרות משפחתיות הילדים מדווחים על ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוהים יותר, וגם על עצמאות גדולה יותר. הם גם נוטים יותר לשתף פעולה. זה נכון גם במקרה של גירושים- ילדים בגיל יסודי ממשפחות גרושות מראים מיומנויות רגשיות וחברתיות גבוהות יותר ויחסים חברתיים טובים יותר, אם הם שומרים על שגרות משפחתיות.

 

ומה יכול להסביר את התרומה של שגרות להתפתחות רגשית-חברתית? שגרות, למעשה, יוצרות סטנדרטים התנהגותיים- מה עושים ולא עושים בפעילויות שחוזרות על עצמן באופן קבוע שוב ושוב בחיי המשפחה. למשל, אין מסכים בזמן ארוחת ערב משותפת, או לפני שהולכים לישון מצחצחים שיניים ומתקלחים, או כל כלל אחר שהמשפחה מחליטה עליו. וככה בעצם הילדים לומדים ומתרגלים ניהול התנהגות- למשל, מעבר בין פעילויות ועמידה בכללים – מה שאחר כך מוכלל בתקווה להקשרים אחרים, גם מחוץ למשפחה- והילדים מיומנים מספיק להתנהל בצורה מותאמת בסיטואציות חברתיות שונות.

 

בריאות נפשית

ומה לגבי בריאות נפשית? רוב המחקרים, אם כי לא כולם, מראים ששמירה על שגרות עקביות בבית קשורה לבריאות נפשית טובה יותר אצל ילדים- פחות חרדה, פחות דיכאון, פחות בעיות התנהגות, תוקפנות ואימפולסיביות. למשל, ילדים ששמרו על שגרות ערב קבועות בגיל 3 הראו פחות התנהגויות חרדה, דיכאון, הסתגרות ותוקפנות שנתיים מאוחר יותר, בגיל 5. ולמי מאיתנו שמגדלת ילדים עם הפרעת קשב, אז גם אצלם נמצא שככל שיש יותר שגרות,  כך חומרת תסמיני הפרעת הקשב נמוכה יותר. וכמו שכבר אמרתי שוב ושוב, שגרות יכולות לתפקד כגורם חוסן גם במקרה של בריאות נפשית. מחקרים הראו ששגרות ממתנות השפעות שליליות על בריאות נפשית של ילדים במצבים של דיכאון הורי, הורים שעובדים הרבה, גירושים, משפחות פרק ב’, והורים יחידניים. ואגב, זה נכון גם במקרה של ילדים עם צרכים מיוחדים והאחים שלהם. כן חשוב לציין שלא כל המחקרים מצאו קשר חיובי בין שגרות לבריאות נפשית, בסקירה הזו רק 54 מתוך 73 מצאו קשר חיובי.

 

סיכום ביניים ורגע של מדע :)

אז מה ראינו? רוב המחקרים מראים שבבתים שבהם שומרים על שגרות קבועות, הילדים מתפתחים טוב יותר בשלל תחומי החיים: קוגניטיבית, לימודית, ויסותית, רגשית, חברתית ונפשית. כן חשוב לציין שהרוב המוחלט של המחקרים הם מתאמיים- כלומר מחקרים שמדדו את תדירות השגרות בבית ומדדו כל מיני היבטים התפתחותיים ובדקו אם יש ביניהם קשר, אבל זה עדיין לא אומר שהשגרות הן אלו שגורמות להתפתחות טובה יותר, אלא ששגרות מגיעות יחד עם התפתחות טובה יותר. כן, יש מחקרי אורך, שאת חלקם ציינתי לאורך הפרק, שמראים ששגרות בגיל מוקדם יותר קשורות להתפתחות טובה יותר בגיל מאוחר יותר- שזו עדות חזקה יותר לקשר סיבתי, אבל זה עדיין לא קשר סיבתי. 

 

כדי להגיד ששגרות מובילות באופן ישיר להתפתחות טובה יותר, צריך מחקרי התערבות. מחקרים שבהם מבקשים מהורים בקבוצה אחת ליצור שגרות קבועות ומהורים בקבוצה אחרת לא מבקשים לעשות משהו מיוחד. אם אחרי תקופה רואים שבמשפחות שהתחילו עם שגרות מסוימות יש שיפור במדדים התפתחותיים, אבל לא אצל המשפחות האחרות, אפשר בהחלט להגיד שהשגרות גרמו לזה. רוב המחקרים שבדקו את ההשפעה של שגרות על התפתחות בצורה הזו עוסקים בשגרות לילה, מה שאנחנו קוראות לו בדרך כלל טקס שינה. ואכן, נמצא שבמשפחות שהתחילו לקיים טקסי שינה באופן קבוע, הילדים מראים שיפור בשינה- הם נרדמים מהר יותר וישנים יותר זמן, הם גם סובלים פחות מבעיות שינה. יש גם מחקרים שהראו שיצירת שגרת ארוחות משפחתית השפיעה על התנהגויות אכילה של הילדים ועל הבריאות שלהם, בקטע טוב. דיברתי לא מעט בשבח הארוחות המשפחתיות בפרק על זמן איכות עם הילדים, אם טרם שמעתן. כך שאם אתן רוצות לקחת מהפרק הזה שתי שגרות זהב- אז שגרת ערב או טקס שינה וארוחות משפחתיות משותפות. מניחה שאצל רובכן זה קורה גם ככה. ואם לא, אף פעם לא מאוחר להתחיל.

 

האם יש דבר כזה יותר מדי שגרות?

ועכשיו אני רוצה לעבור לשאלה שאולי קפצה לכן לראש תוך כדי שאתן מקשיבות לי- האם יכול להיות ששגרות לא יעילות, או אולי אפילו מזיקות? נכון שראינו שבסך הכל מחקרים מראים ששגרות זה אחלה של דבר להתפתחות של הילדים שלנו, אבל חשוב תמיד לשמור גם על רוח ביקורתית. שלא ניפול לאידיאליזציות בכל מחיר.

 

קודם כל, כן, יש דבר כזה יותר מדי שגרות. אם יש יותר מדי שגרות, וסביבן נוצרת נוקשות- במקום שהשגרות ישרתו אותנו, אנחנו מתחילות לשרת אותן. אנחנו נכנסות לסטרס מזה שאנחנו לא עומדות בזמנים או בסטנדרטים שקבענו, הלו”ז צפוף ודחוס- וכך במקום שהשגרות ישחררו אותנו מהסטרס הן מחמירות אותו. מעבר לעניין הנוקשות שיכול להיות בעייתי, שגרות יכולות גם להשפיע אחרת על ילדים עם הפרעת קשב והפרעת התנגדות ODD- עבורם, שגרות מובנות יכולות לעורר יותר סטרס. וכנ”ל גם אצל אוטיסטים. זה לא אומר ששגרות זה לא דבר טוב במקרים האלה, אלא שצריך לשים לב למינונים ולא ללכת לפי כלל אצבע של כל המרבה הרי זה משובח. 

 

ועוד דבר שחשוב לזכור, שגרות הן לא תרופת פלא שתפתור כל אתגר וקושי במשפחה. מחקרים מראים שבתנאים מסוימים ההשפעה של שגרות מתפוגגת- למשל, מחקר שמצא שהקשר בין שגרות לוויסות רגשי מתפוגג אצל פעוטות שלא ישנים מספיק. אז אם אתן מתמודדות עם איזשהו קושי משפחתי, יצירת שגרות זה כיוון שבהחלט שווה לבדוק, הוא פשוט יחסית וזול (בניגוד לטיפול וכאלה) אבל אל תתלו את כל תקוותיכן בשגרות. כמו שראינו במודל הביו-אקולוגי של ברונפנברנר, יש המון גורמים שמשפיעים על ההתפתחות של הילד שלנו, ובראש ובראשונה הוא עצמו.  ועוד דבר שחשוב לי להגיד כאן, הרבה מהמחקרים בודקים את הקשר בין שגרות להתפתחות, אבל לאחרונה, מחקרים חדשים יותר מנסים לבודד את ההשפעות של שגרות ספציפיות ולבחון את ההשפעה שלהן על התפתחות. למשל, נמצא ששגרות קריאה קשורות להתפתחות שפה, פעילויות בחוץ עם הילדים קשורות לפחות תוקפנות מצד הילד, ומשחק הורה-ילד קשור ליותר מעורבות הורית. כך שנראה ששגרות ספציפיות תורמות להיבטים ספציפיים בהתפתחות. כך ששוב לא נרצה בהכרח ללכת לכיוון של “כל המרבה הרי זה משובח”, אלא לזהות מוקד של אתגר ולמצוא שגרה ספציפית שתוכל לתת לו מענה. למשל, אם הילד בתקופה של תוקפנות, אולי שווה להכניס ללו”ז זמן קבוע בחוץ. 

 

מאיזה גיל כדאי להתחיל?

והנה אני מגיעה לשאלת השאלות שמעסיקה המון הורים לתינוקות קטנטנים: מאיזה גיל שגרות מתחילות להיות חשובות? אז ככה, טקס שינה נמצא יעיל כבר אצל תינוקות בני כמה חודשים- הכוונה כאן היא למקלחת, מסאג’, שיר. כל דבר שחוזר על עצמו לפני השינה. לגבי שגרות אחרות, יש ממצאים שמראים שפעילויות מובנות החל מגיל חצי שנה קשורות לויסות עצמי טוב יותר בגיל 3. ואם נחזור למודל הביו-אקולוגי, שגרות מייצרות מבנה לאינטראקציות יומיומיות בין ההורה לילד, כך שהן ככל הנראה יכולות להועיל כבר מגיל צעיר. כמובן, תוך כדי שאנחנו זוכרות לא להיות נוקשות מדי- כי בשנה הראשונה לחיים השינויים הם מאוד מאוד גדולים, וכזכור שגרה צריכה לשרת אותנו ולא אנחנו אותה. טקס שינה רלוונטי מגיל אפס, ארוחה משותפת רלוונטית מרגע שמתחילים מוצקים, סביב גיל חצי שנה. וגם, כמו שמחקרים מראים, שגרות בינקות מנבאות יותר שגרות בהמשך החיים- כך שיצירת הרגלים כבר בשלב מוקדם, יוצרת בסיס לשגרות בהמשך. ואני לא צריכה לחזור שוב על כל היתרונות של שגרות להתפתחות, נכון? כבר עייפתי את עצמי :) 

 

רציפות של שגרות: כמה זה חשוב?

והנה הגענו לדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו היום- עד כמה זה חשוב שנשמור על השגרות המשפחתיות שלנו לאורך זמן? ובואו ניתן לעצמנו את הכבוד הראוי, לשמור על שגרות לאורך שנים דורש הרבה מחויבות מצדנו. תחשבו למשל על ארוחת שישי משותפת, וכמה קשה לשמר את השגרה הזו כשהילדים מתבגרים ורק רוצים להיות עם החברים שלהם. אז האם הרציפות של השגרות לאורך זמן חשובה? התשובה היא כן, לפחות בגיל הרך. 

 

לא מזמן יצא מחקר אמריקאי שהשתתפו בו 2353 אמהות. החוקרים אספו נתונים על השגרות של המשפחה- זמן שינה קבוע, ארוחות, משחק משותף, פעילות מחוץ לבית, קריאת ספרים וכו. והם עשו את זה פעמיים- בגיל 3 ובגיל 5. כשהם ניתחו את הנתונים הם זיהו ארבעה פרופילים: 

1. משפחות שאצלן היו הרבה שגרות בגיל 3 והמצב הזה נשאר אותו דבר גם שנתיים אחר כך בגיל 5, מגיל 3 עד 5.
2. משפחות שאצלן השגרות הלכו פחתו בין גיל 3 ל-5.
3. משפחות שאצלן השגרות הלכו ועלו בין גיל 3 ל-5.
4.  משפחות שמלכתחילה היו אצלן מעט שגרות והמצב נשאר זהה גם שנתיים אחר כך, בגיל 5. 

 

אגב, אצל רוב המשפחות, 70% אם תרצו את המספר המדויק, הפרופיל היה הרבה שגרות עם יציבות לאורך זמן. החוקרים רצו לבדוק האם יש קשר בין הפרופילים האלה למדדים שונים של הסתגלות רגשית-חברתית. אז ככה: ילדים שבבית שלהם היו הרבה שגרות שהתמידו לאורך שנתיים, סבלו פחות מבעיות קשב, בעיות התנהגות ובעיות הפנמה כמו חרדה ודיכאון. זאת בהשוואה לילדים שאצלם הייתה ירידה במספר השגרות לאורך השנים. כך שהמחקר הזה מראה לנו שלא רק עצם קיומן של שגרות הוא חשוב, אלא גם שמירה על הרציפות שלהן לאורך זמן. אגב, לא היה הבדל גדול בין הילדים מבתים עם הרבה שגרות יציבות והילדים מבתים שבהם הייתה עלייה במספר השגרות לאורך זמן- כך שנראה שגם התחלה מאוחרת של שגרות יכולה להיות רעיון טוב. כך שאם איכשהו בעקבות הפרק התמלאתן באשמה על זה שאין לכן מספיק שגרות בבית- זה לא מאוחר להתחיל ממש עכשיו :) 

 

בואו נסכם,

התחלנו בלהגדיר שגרות כפעילויות יומיומיות שחוזרות על עצמן , כמו התארגנות בבוקר לגן או לבית ספר, התארגנות לשינה, ארוחות משותפות, פעילויות במהלך השבוע או בסופ”ש. כדי להבין את התרומה של שגרות להתפתחות של הילדים שלנו הכרנו את המודל הביו-אקולוגי של ברונפנברנר. לפי המודל, האינטראקציות היומיומיות של הילדים שלנו עם הסביבה- איתנו, עם האחים, עם החברים, עם המורים, גם עם חפצים – הן המנוע של ההתפתחות. ודיברנו על הגורמים השונים שמשפיעים על האינטראקציות האלו- הילד עצמו ומה שהוא מביא איתו לעולם וההקשרים השונים שבתוכם הוא מתפתח- החל מהגן והבית במעגל הקרוב ביותר ועד לתרבות שאליה נולד במעגל הרחוק ביותר. ואל כל זה מצטרף מימד הזמן. ואיפה נכנסות שגרות? שגרות מייצרות בסיס יציב וקבוע לאינטראקציות יומיומיות של הילדים, כך שאפשר לומר שהן יוצרות תשתית לתהליכים שמהווים את המנוע להתפתחות של הילדים שלנו. עד כאן תיאוריה. משם עברנו לממצאים. ראינו שרוב המחקרים מראים שבבתים שבהם שומרים על שגרות קבועות, הילדים מתפתחים טוב יותר בשלל תחומי החיים: קוגניטיבית, לימודית, ויסותית, רגשית, חברתית ונפשית. אבל כן שמנו כוכבית חשובה גם כדי להגיד ששגרות הן לא תרופת פלא להכל, וגם כדי לשים לב שהשגרות לא הופכות להיות נוקשות מדי- כך שאנחנו מתחילות לשרת את השגרות במקום שהן ישרתו אותנו. לשאלת ההורים הטריים שבינינו, ראינו ששגרות יעילות כבר מגיל כמה חודשים, בעיקר טקסי שינה. ראינו גם שלא רק השגרות עצמן חשובות, אלא גם היציבות שלהן לאורך זמן. כך שנראה ששווה להתמיד. ולסיום, אני רוצה להדגיש שוב ששגרות יכולות לשמש כגורם חוסן של ממש גם בתקופות מאתגרות, כמו למשל מלחמה עם איראן אבל לא חסרות לנו תקופות מאתגרות גם בלי קשר. כך שהפרק הזה רלוונטי לימי שלום ולא פחות מכך לימי מלחמה. מאחלת לכולנו ימים שקטים, ושנצליח לייצר שגרות קטנות גם בתוך כל הבלגן.

 

זהו עד כאן הפרק שלנו. תודה למי שנשארה איתי עד הסוף, כמה לא מובן מאליו בימים כאלה. אני אשמח לבקש מכן אם תוכלו לדרג את הפודקאסט ב-5 כוכבים, זה ממש ממש יעזור לי להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס מחקר. אם יש לכן שאלות אתן יכולות כמובן לשאול אותן גם בפוסט הדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק- בתיאור הפרק צירפתי קישור לפוסט הדיון קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות. 

תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום, ניפגש בפרק הבא