האם ילדי פלא הופכים למבוגרי פלא?

אז בואו נתחיל מהממצא הראשון והמפתיע, אפילו מאוד מפתיע. הייתן מצפות שילדי הפלא יגדלו להיות מבוגרי פלא, זה הרי הדבר הכי הגיוני, לא? אז לא, מסתבר שלא. לא חסרות דוגמאות בהיסטוריה לאנשים עם הישגים יוצאי דופן שגם היו ילדים עם הישגים יוצאי דופן, כמו למשל מוצרט. לעומת זאת, לא חסרות דוגמאות לאנשים עם הישגים יוצאי דופן שממש לא היו כאלה בתור ילדים- כמו התירוץ הקלאסי של כל מי שאין לו כוח להשקיע בלימודים: “גם את איינשטיין העיפו מבית ספר”. אגב אני לא יודעת אם זה נכון, מעולם לא בדקתי. אבל עולה כאן השאלה: איזה דפוס הוא הכלל? ואיזה היוצא מן הכלל?

 

תקשיבו לממצא החשוב הזה: הצעירים עם ההישגים הכי גבוהים והמבוגרים עם ההישגים הכי גבוהים הם ברוב המקרים לא אותם אנשים. אני אפרק את זה רגע- רוב הצעירים עם הישגים יוצאי דופן לא מגיעים להישגים יוצאי דופן בבגרות, בתקופת השיא של הקריירה. ורוב המבוגרים עם הישגים יוצאי דופן בתקופת השיא של הקריירה, לא היו מוצלחים באותה מידה כילדים וכנערים. בואו ניקח דוגמא מספורט, למשל במחקר שכלל 50K ספורטאים נמצא ש-90% מהספורטאים הבוגרים הכי מוצלחים לא היו הספורטאים הכי מוצלחים כשהיו צעירים. והמספרים די דומים גם כשמדובר בשחקני שחמט או מוזיקאים. 

 

ובטח תשאלו כאן- אוקיי, סבבה, אבל לרובנו אין שאיפות להיות אלופי שחמט או ספורטאים אולימפיים. אז אתן צודקות ואני אסביר רגע משהו: במחקרים כאלו מתמקדים בתחומים כמו ספורט או שחמט כי הם מאפשרים למדוד ביצועים גם בגיל 10, לצורך העניין, וגם בגיל 30. לעומת זאת, בתחומים אחרים זה קצת יותר מסובך- הרי אין ילדים או נערים שהם טייסי קרב, מנתחי מוח או משקיעים בבורסה, נכון? אז כדי להתמודד עם המגבלה הזו הם פשוט עשו קירובים- כמו שהם שאלו האם ספורטאי יוצא דופן בצעירותו יגדל להיות גם ספורטאי יוצא דופן בבגרותו, הם שאלו: האם ילדים או נערים עם יכולות קוגניטיביות והישגים אקדמיים יוצאי דופן יהיו אלו שירוויחו הכי הרבה כסף בבגרות? כמובן, אפשר לדבר כאן על השאלה האם הכנסה שווה הצלחה, אבל כמו שאמרתי הם עשו קירובים. אינווי, גם כאן התמונה דומה למה שראינו קודם- למשל, הם לקחו את קבוצת האנשים שמרוויחים הכי הרבה ומסתבר שרק 8% מהם היו התלמידים הכי טובים בבית הספר. כלומר זה שהיית תלמיד מצטיין או סטודנט מצטיין הוא לא ערובה להצלחה בעתיד, לפחות כלכלית.

 

אוקיי, אז ראינו שרובם המוחלט של מבוגרי הפלא לא היו בעברם ילדי פלא. מה שמעלה את השאלה- מה הסיפור שלהם? מה הם עשו כדי בכל זאת להגיע להישגים יוצאי דופן בשיא הקריירה? 

 

איך גדלים מבוגרי פלא?

קודם כל, במבט התפתחותי, נמצא שדווקא המבוגרים עם ההישגים הכי מרשימים היו אלו שהראו ביצועים מוקדמים פחות טובים. מפתיע, אני יודעת. אבל זה לא הכל.

 

כבר אמרנו שהישגים יוצאי דופן של צעירים קשורים קשר הדוק לתרגול ולאימון- כמה שיותר וכמה שיותר מוקדם. אבל האם זה נכון גם להישגים יוצאי דופן של בוגרים? הנה עוד ממצא שהולך להפתיע אתכן. דווקא הבוגרים עם ההישגים הכי גבוהים התחילו הכל יותר מאוחר- התחילו להתאמן מאוחר יותר, והגיעו לשיאים מאוחר יותר, כלומר ההתקדמות המקצועית שלהם הייתה יותר איטית. והדבר הכי מעניין- היה להם יותר מעיסוק אחד, הם לקחו חלק בפעילות רב תחומית- למשל זוכי נובל שבצעירותם מעבר להתעסקות במדע, גם התעסקו באמנות ובמוזיקה. מחקר אחר הראה שתקופות שיא של מדענים, אמנים ובמאי קולנוע לרוב הגיעו אחרי שנים של עבודה בתחומים אחרים, ז’אנרים שונים או בסגנונות אמנותיים מגוונים.

אז מה יש לנו כאן? אנשים בוגרים עם הישגים יוצאי דופן בצעירותם מתקדמים לאט יותר, באופן יותר הדרגתי, משקיעים פחות שעות בתחום ספציפי ולוקחים חלק במספר עיסוקים, לפחות שניים, באופן רציני.

איך אפשר להסביר את זה? 

זה הרי סותר את ההיגיון הבסיסי של להתחיל כמה שיותר מוקדם ולהתאמן כמה שיותר, היגיון שהרבה מאיתנו מאמינות בו. החוקרים מעלים שלוש אפשרויות. 

 

1. אפשרות אחת היא שברגע שילדים או נערים מתנסים במגוון תחומים הסיכוי שלהם למצוא תחום שמתאים לכישרון שלהם ולהעדפות האישיות שלהם גדל. ככל שהמאץ’ יותר טוב יש סיכוי יותר טוב להגיע להישגים גבוהים. זו נקודה חשובה לקחת בחשבון במיוחד עבור הורים שמנסים לכוון את הילד לתחום שנראה להם הכי טוב עבורו מסיבות כאלה ואחרות. 
2. אפשרות נוספת היא עצם ההתנסות במגוון של סגנונות למידה- גם אם נראה שמוזיקה או פילוסופיה לא יקדמו אותי במתמטיקה וזה סתם בזבוז זמן, לא בטוח שזה נכון. למידה מגוונת יכולה דווקא לעודד חשיבה מחוץ לקופסה- אינטגרציה של תובנות, רעיונות, גישות ושיטות כדי לפתור בעיות. זו גם דרך להבין איך אני לומדת בצורה הכי טובה ואז להכליל את זה לכל תחום שהוא. 
3. אפשרות שלישית ואחרונה היא שברגע שילדים מושקעים בכמה עיסוקים, הסיכון שלהם לכישלון קטן יותר. תחשבו על ספורטאי מצטיין שנפצע והקריירה שלו נגמרת, זהו לפח. או אפילו בלי ללכת כל כך רחוק- ברגע שמישהו מושקע כל כך הרבה שנים בתחום אחד לא נשאר זמן למשפחה, לחברים, לתחביבים- ואז מגיעה שחיקה וגם שחיקה יכולה לגמור קריירות. בקיצור, ברגע שמשקיעים בכמה תחומים, הסיכונים לפגיעה בקריירה המקצועית פוחתים ואז יש יותר סיכוי להגיע להישגים יוצאי דופן.

 

כמובן אלו השערות שטרם נבחנו, אבל בעיני הן מעלות כאן נקודות חשובות- דרך התנסות מגוונת בתחומים שונים, הילד יכול לבחון מה באמת מתאים ומעניין אותו, לפתח מיומנויות למידה משוכללות יותר וגם להפחית סיכונים בעתיד, לא לשים את כל הביצים בסל מקצועי אחד. 

 

והמסר אלינו?

כל זה טוב ויפה, אבל יש לנו כאן בעיה. הרי כמו שכבר הזכרתי קודם, בתי הספר והאוניברסיטאות הכי יוקרתיים בארץ ובעולם מחפשים בדיוק את ילדי הפלא, את הטאלנטים הצעירים. אבל כבר ראינו שרובם לא יגדלו להיות מבוגרי פלא, הם לאו דווקא יהיו אלה שיגיעו להישגים הכי גבוהים בשיא הקריירה שלהם. וכמובן שהמדיניות הזו מחלחלת לשטח- למורים לילדים וכמובן לנו- ההורים. אנחנו דוחפות אותם להתחיל מוקדם, להתמקד באופן בלעדי בתחום אחד ולהתאמן בלי סוף- וזה בא על חשבון התנסויות אחרות. וכמו שכבר ראינו אלו שמגיעים להישגים יוצאי דופן בבגרות, הם אלו שהשקיעו במספר תחומים ולא רק בתחום אחד. שימו לב- זה לא אומר לא להשקיע בתחום אחד מרכזי, אלא רק לא להפוך אותו להיות כל העולם. למשל, אם הילד או הילדה שלכן מתאמנים בכדורגל 4-6 פעמים בשבוע, אפשר לעודד אותם להחליף שני אימוני כדורגל באימון בכדורסל או טניס. או אם הילד או הילדה שלכם לומדים לנגן בפסנתר, אפשר לעודד אותם ללמוד עוד כלי כמו כינור או חליל. או אם הילד בתכנית מצטיינים למתמטיקה, אז לעודד אותו גם ללמוד פילוסופיה. נראה לי שהבנתן כבר את הקטע.

 

כן חשוב לי להגיד שהמשתתפים בכל המחקרים שדיברתי עליהם הם הטופ שבטופ בתחומים שלהם, או קצת מתחת לזה. לא בדיוק האדם הממוצע, מה שנקרא. אז אנחנו לא יכולות לקבוע בוודאות שמה שרלוונטי למצליחנים בצעירות או בבגרות בהכרח רלוונטי לאנשים הפשוטים כמוני וכמוכן. אבל אני חושבת שכן אפשר להוציא מכאן כמה עקרונות חשובים גם לנו:

1. קודם כל, אין שום ערובה לכך שילד עם הישגים מדהימים יגדל להיות מבוגר כזה. אז אם יש לכן ילדים כאלה, כדאי להנמיך ציפיות. ואם אין לכן ילדים כאלה, אז אולי להפחית קצת מהלחץ שאם עכשיו הילד לא מצטיין אז מה יהיה בעתיד או למשל להפסיק לקנא בהורים של ילדים מצטיינים.
2. ואולי התובנה הכי חשובה עבורנו- לאפשר לילדים התנסויות למידה מגוונות ולא להחליט שהילד טוב במשהו אחד ולשים את כל המשאבים שלנו שם. גם אם הוא לא ממשיך בתחום כזה הוא אחר שהוא התנסה בו, הוא עדיין צובר מיומנויות למידה שיוכלו לשרת אותו בהמשך. 

 

אז איך מגדלים ילדים מוצלחים? או יותר נכון איך מגדלים ילדים שיגדלו להיות מבוגרים מוצלחים? התשובה שלנו להפעם היא למידה ותרגול רב-תחומיים מגיל צעיר. זה לפחות מה שמלמדים אותנו האנשים עם ההישגים הכי גבוהים בעולם :) 

 

ואם הגעתן עד כאן רציתי לספר לכן שממש בסוף החודש מתחילה אחת הסדרות הכי חשובות שהיו כאן: איך לא לאבד את זה מול הילדים? שבה נבין מה קורה לנו ברגעים שאנחנו מאבדות את זה מול הילדים ומה לעשות כדי שזה לא יקרה, או יקרה פחות. כל זה עם 3 חוקרי ויסות רגשי מובילים, עם הקלטות ובונוסים ועוד דברים שווים. בפרק הבא אספר לכן קצת יותר. 

 

זהו. עד כאן הפרק שלנו. לסיום יש לי בקשה אחרונה אליכן- אם תוכלו לדרג את הפודקאסט ב-5 כוכבים זה ממש ממש יעזור לי להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס מחקר. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק,  קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.

תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום,ניפגש בפרק הבא