אז האם האיכות באמת חשובה יותר מהכמות?

במחקר אמריקאי הורים של 2254 ילדים מילאו גם יומן זמן כמו שראינו במחקרים ממקודם. כך שהחוקרים קיבלו את רצף הפעילויות שההורים עשו במהלך יממה באמצע שבוע ובסוף השבוע. מתוך היומנים האלה הם הוציאו את מספר השעות שההורה בילה עם הילד. במחקר הזה הם סיווגו את הזמן עם הילדים לשלושה סוגים של פעילויות:

1. פעילויות עם אוריינטציה חינוכית– כמו ללמוד יחד, לעשות יחד שיעור בית, לקרוא או להקריא.
2. פעילויות מובנות– פעילויות שהן לא חינוכיות באופן מוצהר אבל הן כוללות אינטראקציה משמעותית עם ההורה, כמו למשל לעשות יצירות ביחד, לרקוד ביחד, ללכת יחד להצגות, לשחק יחד וכו’. 
3. פעילויות לא מובנות– כאן הכוונה לפעילויות שלא דורשות אינטראקציה בין ההורה לילד, כמו זמנים של צפייה בטלוויזיה. מה שההורים דיווחו כ”לא עשינו כלום”.

החוקרים אספו גם נתונים על כמות שעות העבודה של האמהות בשבוע. ומעבר לזה, הילדים במחקר עברו מבחנים קוגניטיביים שבודקים כישורי שפה וכישורים מתמטיים וההורים שלהם מילאו שאלונים שמודדים בעיות התנהגות וגם התנהגויות חיוביות כמו ביטחון עצמי, כישורים חברתיים, התמדה ועוד.

ומה הם גילו? מבין שלושת סוגי הפעילויות, פעילויות חינוכיות ופעילויות מובנות ניבאו מדדים קוגניטיביים והתנהגותיים טובים יותר. כלומר ככל שהורים בילו עם הילדים במה שאפשר לקרוא לו “זמן איכות” כך ההתפתחות הקוגניטיבית וההתנהגותיות של הילדים נראתה טוב יותר. התמונה הייתה הפוכה במקרה של פעילויות לא מובנות. אז כבר נראה שלזמן איכות עם הילדים יש יתרונות התפתחותיים. אם כי אני מזכירה שזה מחקר מתאמי ואין כאן סיבתיות.

ומה קורה אם אמא עובדת הרבה שעות בשבוע? האם זו סיבה לדאגה? לא בטוח. 

קודם כל, בואו נגיד את המובן מאליו- הם מצאו במחקר שככל שאמא עובדת יותר שעות בשבוע, כך היא נמצאת פחות זמן עם הילדים. חוקי הפיזיקה או משהו כזה. אבל הדבר המעניין הוא שהירידה בזמן עם הילדים לא הייתה שווה בין כל סוגי הפעילויות. ואני אסביר. הירידה המשמעותית הייתה בפעילויות לא מובנות, בזמן שבו ההורים והילדים נמצאים יחד אבל לא ממש באינטראקציה. כלומר ככל שאמא עובדת יותר שעות כך היא מבלה פחות זמן בפעילויות לא מובנות “זמן כלום” עם הילדים. אבל שימו לב- לא נמצא קשר בין  תעסוקה אמהית לבין כמות הזמן שילדים מבלים עם אמא בפעילויות חינוכיות ומובנות, מה שנקרא “זמן איכות”. כן חשוב לומר שזה היה נכון רק לאמהות משכילות, כלומר כאלו שעשו תואר ראשון לפחות.

במילים אחרות, זה שאמא עובדת לא בהכרח בא על חשבון זמן איכות עם הילדים. לא משנה כמה אמא עובדת אם בכלל- לא נמצא הבדל בכמות זמן האיכות עם הילד. וכזכור, זה הזמן שמנבא התפתחות קוגניטיבית והתנהגותית טובה יותר. כך שאפשר לקחת נשימה עמוקה ולהירגע. 

והנה עוד כמה מחקרים שמראים שיש חשיבות ל”זמן איכות”:

במחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2025 בדקו את הקשר בין זמן איכות לבין השגשוג של הילד. זמן איכות במחקר הזה הוגדר בימים- כמה ימים בשבוע אתם שרים או מספרים לילד סיפור, כמה ימים בשבוע אתם קוראים לו ספר וכמה ימים בשבוע אתם אוכלים ארוחות משותפות? 

ומה זה שגשוג? בגדול מדובר בכמה הילד מבסוט מהחיים שלו ומצליח לתפקד טוב פסיכולוגית וחברתית- כמה חיבה ורוך הוא מביע, כמה הוא מחייך וצוחק, כמה זמן לוקח לו להתאושש כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה וכמה הוא מראה עניין וסקרנות בלמידה של דברים חדשים. במחקר אספו נתונים של כמעט 18 אלף ילדים בני שנה עד 5 כדי לבדוק האם יש קשר בין זמן איכות עם ההורה לבין השגשוג של הילד.

באופן כללי נמצא שככל שהיו פחות ימים עם “זמן איכות” בשבוע, כך רמות השגשוג של הילד היו יותר נמוכות. אבל שימו לב- רק מדד אחד של זמן איכות היה מקושר בפני עצמו לשגשוג, והוא- לשיר ולספר סיפורים לילדים. הכוונה כאן היא לא ללהקריא סיפור, אלא לספר סיפור מהראש storytelling כזה. יכול להיות ששירה וסיפור סיפורים דורשים יותר מעורבות רגשית מצד ההורה וזה מה שמסביר את הממצא הזה. אבל זו רק השערה.

מחקר אחר דווקא במתבגרים לא התמקד בדיוק בכמות הזמן אל מול איכות הזמן, אלא בכמות ואיכות השיחות בין ההורה למתבגר. במחקר מדדו את תדירות השיחות בין ההורה למתבגר בחודש ואת האיכות שלהן- עד כמה הן תומכות בילד בצורה שהוא מרגיש שההורה סומך עליו ומבין אותו כך שהם מצליחים לקבל החלטות משותפות ביחד. החוקרים רצו לבדוק מה הקשר בין כמות ואיכות השיחות בין ההורה למתבגר לבין הצלחה בלימודים. אז מה הם מצאו? הם מצאו קשר מובהק בין שיחות באיכות גבוהה לבין הצלחה בלימודים, אבל לא נמצא קשר כזה במקרה של כמות השיחות. כך שהרבה שיחות עם הילדים לא בהכרח עוזרות לילדים ברמה האקדמית, ואולי דווקא הניסיונות לייצר כמה שיותר שיחות מצד ההורים מאיימים על הפרטיות, האוטונומיה והזהות של המתבגרים. כך ששוב אנחנו רואות- האיכות חשובה, הכמות לא בטוח.

מחקר נוסף התמקד בארוחות משפחתיות ושאל מה יותר חשוב הכמות או האיכות? ותשאלו מה זה ארוחה משפחתית איכותית. לפי המחקר הזה מדובר בארוחה שבה מנהלים שיחות מסביב לשולחן, שאין בה הסחות דעת כמו טלפון וטלוויזיה ושהאוכל עצמו הוא יחסית בריא ולא ג’אנק. אני לא אכנס עכשיו לכל הפרטים של המחקר הזה רק אגיד בקצרה שזה היה מחקר אורך שהשתתפו בו יותר מ-1200 משפחות לילדים בני 5-9 ונמצא שכמות ואיכות הארוחות תורמות כל אחת מהן באופן עצמאי. כמות הארוחות המשותפות נמצאה חשובה לבריאות הפיזית של הילדים (במדדים כמו השמנה, בררנות, איכות התזונה) וגם לבעיות התנהגות. לעומת זאת, איכות הארוחות נמצאה חשובה לבריאות רגשית-חברתית, במיוחד כשיש מעט ארוחות משותפות. כך שגם אם אין לכן הרבה זמן לארוחות משותפות, נסו בפעמים שאתן כן יושבות יחד לאכול כמשפחה לשים את הטלפון בצד, לכבות את הטלוויזיה ולנסות להיות ביחד. 

ויש כמובן מחקרים נוספים שהראו יתרונות לזמן איכות עם הילדים, ואפילו אחד שהראה שככל שיש יותר הפרעות בזמן עם הילדים (הסטת קשב, הפרעות מהעבודה), כך איכות היחסים בין ההורה לילד פחות טובה. 

עד עכשיו דיברנו על “זמן איכות” בתור אוסף של פעילויות משותפות בין ההורה לילד שיוצרות קשר קרוב ומעלות את ההון האנושי של הילד. אבל גם הבטחתי לכן שנדבר על דרך נוספת להגדיר “זמן איכות” שלא ממוקדת בפעילות עצמה אלא באיכות ההורות באופן כללי יותר, מה שקראו לו במחקר שאני הולכת לספר לכן עליו: “חבילת ההורות” the parenting package. 

ומה כוללת החבילה הזו? כמה דברים- עד כמה האם נוכחת פיזית עם הילד, כמה היא פעילה באינטראקציה ביניהם, למשל משחקת, מסבירה או מלמדת. וגם באופן כללי יותר, איזה חוויות הילד מקבל בבית- כמה תמיכה רגשית יש לו, איך ההתנהלות סביב גבולות ואפילו כמה ספרים יש לו בבית. חבילת ההורות כוללת גם את מידת המעורבות של האמא מחוץ לבית, למשל בחיי בית הספר. וגם מה הילד מקבל כשהוא לא נמצא עם אמא, כמו למשל חוגים.

הרעיון של “חבילת ההורות” בעצם מנסה להרחיב את השאלה של “כמות מול איכות” להבנה שלמה יותר של ההורות שבה הזמן הוא רק רכיב אחד מיני רבים- הרי הזמן עם הילדים לא מתקיים מחוץ לקונטקסט, אלא בתוך התשתית שמבנה האיכות הכללית של ההורות. בואו ניקח דוגמא קיצונית, אם אמא יושבת עם הילד שעתיים ביום על יצירות אבל בכל שאר הזמן נמצאת בטלפון, צועקת ומתעלמת- לא בטוח ש”זמן האיכות” הוא מדד מספיק טוב להורות טובה.

כמו במחקרים הקודמים גם כאן המשתתפים במחקר מילאו יומני זמן במשך יומיים מלאים- ברמה של מה עשה הילד בכל רבע שעה ואם אמא שלו הייתה נוכחת, משתתפת או נעדרת. 

כמו שכבר ראינו קודם- הזמן של האמא עם הילדים סווג לשתי קטגוריות: זמן מעורב שבו האמא משתתפת בפעילות עם הילד וזמן זמין שבו אמא נוכחת באותו במרחב אבל לא משתתפת (נגיד, הילד משחק ואמא מבשלת). כדי להעריך את “חבילת ההורות” נאספו נתונים כמו גירויים קוגניטיביים בסביבה הביתית, תמיכה רגשית, צורת ענישה, שיחות עם הילד, מעורבות בבית הספר ועוד. בנוסף, החוקרים אספו נתונים על התפתחות קוגניטיבית והתנהגותית. במחקר השתתפו קצת יותר מ-2000 ילדים מגיל 6 ועד 17.

אז מה הם מצאו? קודם כל, נמצא קשר בין הזמן שאמא מבלה עם הילד לציונים טובים יותר בקריאה בכל הגילאים ולפחות בעיות התנהגות מוחצנות כמו אלימות ובעיות משמעת בגיל ההתבגרות. אבל חשוב לציין שההבדלים היו קטנים, כך שהתפקיד של זמן הורי הוא לא בהכרח כל כך דרמטי. הממצא שקושר זמן עם אמא לפחות בעיות התנהגות בגיל ההתבגרות עקבי עם ממצא דומה שראינו במחקר שתיארתי קודם בהרחבה ואולי מדגיש את החשיבות של זמן הורי דווקא בגיל ההתבגרות. 

ומה בנוגע לחבילת ההורות? הרכיבים השונים של חבילת ההורות כן היו קשורים להתפתחות טובה יותר, הרבה יותר מזמן הורי אגב. אבל שימו לב- לא נמצא שאיכות ההורות “מחזקת” את הזמן שההורים מבלים עם הילדים.  כך שאיכות ההורות לא בהכרח הופכת את הזמן עם הילדים לאיכותי יותר. ואולי ההגדרה הישנה ל”זמן איכות” לא כל כך גרועה בלספר לנו משהו על טיב ההורות, גם אם ההשפעות לא כל כך דרמטיות.

בואו נעשה סיכום ביניים קצר- ראינו עדויות לכך שלזמן איכות עם הילדים יש יתרונות התפתחותיים. אבל נשמנו לרווחה כשגילינו שגם אם אמא עובדת הרבה שעות זה לא בהכרח יבוא על חשבון זמן איכות עם הילדים, לפחות אצל נשים משכילות. וכאמור, זה סוג הזמן שמנבא התפתחות קוגניטיבית והתנהגותית טובה יותר. ראינו כמה דוגמאות ספציפיות לחשיבות של זמן איכות כמו שירה וסיפור סיפורים לילדים צעירים, שיחות איכותיות עם מתבגרים, וארוחות משפחתיות. ולא פחות חשוב- זמן עם פחות הפרעות והסחות דעת. ולסיום בדקנו גם את הקשר בין איכות ההורות באופן כללי לבין הזמן עם הילדים וראינו שאיכות ההורות לא בהכרח הופכת את הזמן עם הילדים לאיכותי יותר, כך שנשארנו עם ההגדרה הישנה. כן חשוב לי לחזור ולהדגיש- המחקרים הם מתאמיים והאפקטים לא מאוד גדולים. 

ואני מזכירה שאם בא לכן לתרגם את כל זה לפרקטיקה של ממש- במפגש בשבוע הבא עם המרפאה בעיסוק נועה דותן נתמקד בדיוק בזה. נועה תיתן לנו ידע וכלים כדי להפוך להיות הורה “שואל” במקום הורה “מורה” ולהפוך אותנו ואת הילד לסוג של צמד חוקר שיאפשר לילד שלנו להפיק יותר מכל מה שסביבו. נועה ממש השקיעה ואני אישית מאוד מחכה למפגש. כאמור, המפגש פתוח ללא עלות לחברות מועדון. מכאן אפשר להצטרף.

השפעה על ההורים- כמות מול איכות 

עד עכשיו דיברנו על ההשפעה על זמן הורי על הילדים, אבל רגע מה איתנו? אם מצד אחד בתרבות שלנו ככל שאנחנו מבלים יותר זמן עם הילדים אנחנו נחשבים הורים טובים יותר, ומצד שני התרבות שלנו מצפה מאיתנו לעבוד המון שעות- אנחנו במלכוד. זמן לא גדל על העצים. אי אפשר להילחם בחוקי הפיזיקה. כך שבמרדף הזה אחרי האידיאלים התרבותיים אנחנו גם עשויות לשלם מחיר. 

אז למרות ההתעסקות האובססיבית במחקר ב-well-being של הילד, יש גם כמה מחקרים שבודקים מה איתנו, מה עם ה-well-being שלנו. 

מחקר מקנדה בדק עד כמה חוסר בזמן עם הילדים קשור לבריאות הפיזית והנפשית של הורים. הרי הרבה הורים מדווחים על תחושות אשם והחמצה כי הם לא מבלים מספיק זמן עם הילדים- אבל לא ברור אם התחושה הזו היא רק תוצר של נורמות תרבותיות וציפיות חברתיות (“אני אומרת שאני מרגישה רע שאני לא מספיק זמן עם הילדים כי זה מה שמצפים ממני להגיד”) או שמדובר בגורם סטרס אמיתי שמשפיע לרעה על ה-well-being של הורים 

במחקר הזה השתתפו 2000 הורים עם ילד אחד לפחות מתחת לגיל 18 וכל אחד מההורים במחקר מילא סדרה של שאלונים על מצב הבריאות הנפשית שלו, על מצב הבריאות הפיזית והאם הוא מרגיש שיש לו מספיק זמן עם הילדים- כן או לא. קודם כל, 47% מההורים דיווחו שאין להם מספיק זמן עם הילדים, ובאופן מעניין התחושה הזו הייתה נפוצה יותר אצל אבות מאשר אצל אמהות- 51% אצל האבות, 45% אצל האמהות. והנה הממצא המרכזי: למרבה הצער, תחושת חוסר הזמן עם הילדים הייתה קשורה באופן מובהק למצוקה נפשית רבה יותר, לרמות כעס גבוהות יותר וליותר בעיות שינה. אגב, גם אצל גברים וגם אצל נשים- בלי שום הבדל מובהק ביניהם. כך שתחושת חוסר הזמן לא רק משקפת אידיאל תרבותי, אלא מהווה גורם סטרס של ממש עבור ההורים.

ומי הם ההורים שחווים יותר חוסר בזמן? הורים שעובדים יותר שעות או עובדים מחוץ לבית והורים שהילדים שלהם מתמודדים עם בעיות בריאותיות, חברתיות ולימודיות. מנגד הורים שיושבים יחד עם כל המשפחה לאכול ארוחות משותפות דווקא חווים פחות חוסר בזמן. כך שאכילה משותפת יכולה לשמש כגורם מגן מפני ההשפעה של מחסור בזמן עם הילדים על ה-well being של ההורה. מה שמסתדר עם המחקר שהצגתי קודם על ארוחות משפחתיות- שהדגיש את האיכות של הארוחות במיוחד כשאין הרבה כאלה בשבוע.  

אני מניחה שהמחקרים האלו לא ממש הפתיעו אתכן, ואולי מהדהדים את התחושות האישיות שלכן. אבל עכשיו אני כן רוצה לחדש עם מחקר מאוד מעניין שבדק מה הקשר בין כמות הזמן שהורים מבלים עם הילדים שלהם למידת ההצלחה שלהם באיזון בין הבית לעבודה. בגדול, איזון בית-עבודה מתקיים כשהמשאבים שעומדים לרשות ההורה מספקים כדי לעמוד בדרישות הבית ובדרישות המשפחה. ואיזון בית-עבודה קשור לרווחה נפשית באופן כללי, כך שאפשר לומר שזה איזשהו מדד של well being הורי. הדבר המעניין שעשו במחקר הזה היה לבדוק איך הקשר בין הזמן עם הילדים לחוויה הסובייקטיבית באיזון בית-עבודה, תלוי בשאלה עד כמה ההורה מרגיש שהוא מבלה מספיק זמן עם הילדים שלו. 

במחקר השתתפו 933 הורים לילדים מתחת לגיל 18 וגם כאן נעשה שימוש ביומני זמן. בדומה למחקר הקודם, נמצא שיותר מ-50% מההורים מרגישים שהם לא מבלים מספיק זמן עם הילדים. במחקר הם הפרידו בין כמה זמן הורים בילו בפעילויות שגרתיות של טיפול בילדים (מקלחות, הרדמות, הסעות וכו’) וכמה זמן בילו בפעילות אינטראקטיבית עם הילדים, זמן “איכות” (כמו משחקים, שיחות, זמן קריאה, עזרה בשיעורי הבית וכו’).

בניגוד לציפיות שככל ההורים יבלו יותר זמן עם הילדים, מכל סוג, כך הם ירגישו שהם מצליחים יותר לאזן בין העבודה לבית, נמצא שזמן של פעילויות שגרתיות דווקא מקושר לתחושת הצלחה פחותה באיזון בית-עבודה. לעומת זאת זמן איכות עם הילד היה מקושר לתחושת הצלחה רבה יותר באיזון בית-עבודה. כך שברגע שהורים מבלים זמן איכות עם הילדים הם מרגישים טוב יותר עם עצמם. כן חשוב להגיד שכשהסתכלו על אבות ואמהות בנפרד- ראו שדווקא אצל אבות זמן טיפול בילדים כן מקושר לתחושת הצלחה באיזון בית-עבודה.

אבל הממצא המרתק של המחקר הזה הוא שחוויית ההצלחה של ההורים באיזון בית-עבודה לא הייתה קשורה לזמן האובייקטיבי שהם בילו עם הילדים, אלא לזמן הסובייקטיבי, עד כמה הם חושבים שהם מבלים מספיק זמן עם הילדים.

כך שהתפיסה שלנו בנוגע לזמן שלנו עם הילדים חשובה לתפיסה שלנו את עצמנו כהורים.

זמן איכות:  מה הילדים חושבים?

ולסיום אני רוצה להביא לכאן את הקול של הילדים. עד עכשיו דיברנו על שאלת כמות הזמן אל מול איכות הזמן מהעיניים של המבוגרים. והגיע הזמן לבדוק מה לילדים יש לומר בנושא. 

אני רוצה לספר לכן על מחקר שנערך בבריטניה וכלל גם חלק כמותי של שאלונים וכו’ וגם חלק איכותני של ראיונות עומק עם הילדים. אני לא אכנס לכל פרטי המחקר אלא אביא את השורה התחתונה, את חמשת הרכיבים שחשובים לילדים בכל מה שקשור לזמן כפי שעלו במחקר:

1. שגרתיות (ordinariness and routine)- רוב הילדים לא התייחסו ל”זמן איכות” כאל אירוע יוצא דופן או מיוחד, אלא דווקא הדגישו את החשיבות של זמן משפחה רגיל ויומיומי כמו צפייה בטלוויזיה עם האחים, שיחות עם ההורים, לשתות תה ביחד (בכל זאת בריטים)- מבחינתם לא צריך לעשות משהו מיוחד אלא פשוט להיות משפחה.
2. זמינות הורית– עוד רכיב שהיה חשוב לילדים הוא הידיעה שמישהו נמצא שם בשבילם. הם לא ביקשו יותר זמן כמו את הידיעה שההורים זמינים עבורם כשיש להם צורך- שיקשיבו להם, שיעזרו להם כשצריך, שיתמכו ויגנו עליהם ושיביעו גאווה ואהבה כלפיהם.
3. להיות בעלי say על הזמן– מכיוון אחר הילדים הביעו רצון להיות שותפים בקביעת לוח הזמנים- מתי עושים שיעורים, מתי מבלים, מתי יוצאים החוצה, מתי הולכים לישון. כשלא מתחשבים בצרכים שלהם הם מתאכזבים. לדוגמא, אמא שאומרת “לא אכפת לי אם לא סיימת שיעורים, עכשיו אוכלים ארוחת ערב”. בקיצור, הם רוצים שיהיה להם say.
4. זמן לעצמם– הילדים גם הביעו צורך בזמן פרטי משלהם- לעשות דברים שהם אוהבים, להירגע ולהיות בשקט. הרבה דיווחו שקשה להם להשיג זמן כזה אם בגלל אחים קטנים, דרישות של ההורים או מטלות משפחתיות.
5. תכנון הזמן של עצמם– רכיב חמישי ואחרון הוא הצורך של הילדים לרכוש כישורי ניהול זמן עצמאיים- כדי שיוכלו לתאם בין הכנת שיעורי בית, מפגשים עם חברים ופעילויות כאלה ואחרות. אז לא רק שיהיה להם say בנוגע לזמן כמו ברכיב הקודם, אלא שהם ממש יוכלו לתכנן את הזמן שלהם בעצמם.

כמובן מדובר פה בילדים בני 11 בראשית גיל ההתבגרות, כך שזה לא בהכרח תקף לכל הילדים באשר הם. ולא בטוח שילדי כפר מבריטניה חושבים על זמן עם ההורים באותה צורה כמו ילדים בישראל- אבל המחקר הזה ובמיוחד הפערים בין תפיסת המבוגרים לתפיסת הילדים זה משהו ששווה לקחת בחשבון. להתייחס לפרספקטיבה של הילדים ומה חשוב להם.

בואו נסכם,

דיברנו על זה שבעולם המערבי הורים טובים הם הורים שמבלים הרבה זמן עם הילדים שלהם ושהזמן עם הילדים הוא קריטי להתפתחות שלהם. וכמובן נגענו במלכוד שזה יוצר אל מול הציפיות והלחצים בעולם העבודה. או אז יצאנו לבדוק לעומק את הנחת היסוד של ההורות המודרנית.

ומה גילינו בדרך? בניגוד לציפיות, לא נמצאו קשרים דרמטיים בין זמן הורה-ילד לבין מדדים התפתחותיים, אם בכלל. ובאופן די אירוני ביחס לזה שרוב הלחץ התרבותי על אמהות מתמקד בנוכחות אמהית עם ילדים צעירים, נראה שזמן הורי עם מתבגרים עשוי להיות משמעותי יותר. אז יש לנו כבר סדק קטן בהנחה שזמן הורי הוא קריטי להתפתחות. 

משם עברנו לשאלה הנצחית של כמות מול איכות וראינו ש”זמן איכות” הוא לא סתם המצאה תרבותית שנועדה לפצות על רגשות אשם. לזמן איכות בהחלט עשויים להיות יתרונות התפתחותיים, גם אם קטנים ולא דרמטיים. ויותר מזה, נמצא ששעות עבודה של ההורים לא בהכרח באות על חשבון זמן איכות- שזה בעיני מסר מאוד מרגיע. וחוץ מהילדים, התייחסנו גם לעצמנו- ראינו שתחושת המחסור הסובייקטיבית בזמן עם הילדים, כלומר הורים שמרגישים שהם לא נמצאים מספיק זמן עם הילדים, היא באמת גורם סטרס שמקושר למצוקה, כעס ובעיות שינה אצל ההורים. ואולי הדבר הכי מעניין בהקשר הזה- זמן איכות עם הילדים עשוי לשפר את ההרגשה שלנו לגבי איזון בית-עבודה. כך שזמן איכות יכול להיות גם להיות יתרון לילדים וגם יתרון להורים, ועבודה לא בהכרח מקלקלת את זה. אבל כששאלנו את הילדים- ראינו שבעיקר חשוב להם להיות ביחד, גם אם זה אומר לצפות בטלוויזיה. כך שעם כל הכבוד לנו כדאי להתייעץ גם איתם. 

ואני שוב מזכירה את המפגש עם נועה דותן בשבוע הבא שבו נלמד איך להכניס איכות לזמן עם הילדים, כדי לקחת את התובנות המחקריות שלמדנו היום ולהפוך אותן לפרקטיקה. כמו שאנחנו תמיד עושות במועדון. מכאן מצטרפות למועדון.

אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק- אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.

השארתי לכן בתיאור הפרק גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה באורך הגלות של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.

אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר.

תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.

אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא.