אחד הוויכוחים הקלאסים בתחילת ההורות, ובתכלס גם הרבה אחר כך הוא: מי מתעורר לילדים בלילה? תירוץ ידוע הוא שאבות פשוט לא שומעים את הבכי של התינוק או הילד בלילה ולכן לא מתעוררים. האם זה באמת נכון או שמדובר בעוד תירוץ? זה בדיוק מה שאנחנו הולכות לברר בפרק הזה!
המחקר הדני שבדק דפוסי התעוררות של נשים וגברים בתגובה לבכי של תינוק והיכולת שלהם להסביר הבדלים מגדריים בטיפול הלילה בתינוק:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/39819066/
3 מחקרים לדוגמא שבדקו הבדלים מגדריים בתגובה פיזיולוגית לבכי, כאשר כל אחד הגיע לממצא שונה (אין הבדל, הבדל לטובת הנשים, הבדל לטובת הגברים):
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/7140432/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20618442/
https://doi.org/10.1016/S0163-6383(78)80029-0
מחקר שהראה בין השאר שבכי של תינוקות אברסיבי יותר עבור גברים:
https://psycnet.apa.org/record/2003-10329-005
מחקר ישראלי על סבילות של אמהות ואבות לבכי של תינוק:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30015254/
מחקר שהראה שאבות ואמהות מזהים את בכי התינוק שלהם באותה מידה:
https://www.nature.com/articles/ncomms2713
מחקרים על הבדלים מגדריים בזמן שבו הורים מבלים עם הילדים שלהם:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/26405367/
https://www.mdpi.com/2076-0760/12/2/92
מחקר שהדגים איך התוכן הרגשי של גירוי שמיעתי משפיע על העיבוד שלו בזמן שינה:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11163282/
מחקר ישראלי שהראה שאמהות מתעוררות יותר מאבות גם כשלוקחים בחשבון הנקה:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20444853/
מחקר ישראלי שהראה שנשים מתעוררות יותר מאבות בלי קשר למצב התעסקותי שלהן:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/22306183/
מחקר שהשווה תגובה מוחית של גברים ונשים לבכי של תינוק:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23282991/
מחקרים שבדקו את הקשר בין מעורבות אבהית בטיפול לילי על מגוון מדדים של בני המשפחה:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/38456816/
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32796623/
ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים. היום אנחנו הולכות לדבר על אחד הוויכוחים הקלאסים בתחילת ההורות, ובתכלס גם הרבה אחר כך: מי מתעורר לילדים בלילה? אחד התירוצים הידועים הוא שאבות פשוט לא שומעים את הבכי של התינוק או הילד בלילה ולכן לא מתעוררים. בפרק הזה אנחנו הולכות לברר האם באמת מדובר בתירוץ, או שזו סיבה טובה לכך שמי שלרוב מתעוררת לילדים בלילה היא אמא. יאללה, בואו נתחיל.
אז כמו שכבר אמרתי בפתיח, היום אנחנו הולכות לברר האם גברים באמת לא שומעים את הילד שבוכה בלילה, והאם זה יכול להסביר למה מי שלרוב קמה לילדים בלילה היא אמא. וכפי שתראו, מחקרים מראים שזה אכן המצב- מי שלרוב לוקחות על עצמן את הטיפול בילדים במהלך הלילה הן אמהות. אבל עוד נדבר על זה יותר מאוחר. לפני שנתחיל אני רק רוצה להגיד משהו קטן: הנבדקים במחקרים שאספר עליהם הם אמא ואבא, כלומר זוגות הטרוסקסואלים שחיים תחת אותה קורת גג. ברור שיש עוד סוגים של משפחות, כמו אמא ואמא, אבא ואבא, הורים יחידניים וכו’, שלא קיבלו התייחסות מחקרית סביב השאלה הזו. אז אני מתנצלת מראש- זה לא אני זה המחקר :)
ועכשיו נעבור לנושא שלשמו התכנסנו: האם גברים באמת לא שומעים את הבכי של התינוק בלילה? או לכל הפחות, שומעים פחות טוב מנשים. אבל בואו רגע נגיד כמה מילים על בכי. בכי, באופן כללי, הוא דרך מאוד עוצמתית לבטא רגש, בצורה כזו שיכולה להפעיל ולהשפיע על ההתנהגות של מי ששומע את הבכי הזה. אצל תינוקות, בכי הוא אחד האמצעים המרכזיים לתקשר עם הסביבה. הבכי בעצם מסמן למבוגרים בסביבה שהתינוק זקוק למשהו, הבכי מעודד אותם להתקרב ולעשות מה שצריך כדי לעזור לתינוק הבוכה. ולכן, בכי של תינוקות הוא פונקציה אנושית קריטית להישרדות.
האם אמהות רגישות יותר לבכי של תינוק?
האם המגדר של מי ששומע את הבכי, כלומר אם מדובר באישה או בגבר, משפיע על התגובה הרגשית וההתנהגותית שלו לבכי? הדבר הטבעי להניח, בהינתן החברה שבה אנחנו חיות, שכן, יש הבדל בין נשים לגברים בתגובה לבכי- לנשים יש דחף אינסטינקטיבי חזק יותר להגיב לתינוקות, הן מגיעות לאמהות עם מוכנות ביולוגית גדולה יותר ויש להן כישרון גדול יותר בטיפול בתינוקות. אלו כמובן הנחות ולא אמת, ויש תיאוריות שלמות וגם תצפיות קליניות שלכאורה מגבות את ההנחות האלה עם הסברים מאוד יפים. אבל האם זה באמת נכון? האם מחקרים מראים שנשים באמת רגישות יותר לבכי של תינוקות מאשר גברים?
התשובה היא שלא. לפחות בינתיים. קודם כמות המחקרים שבדקו הבדלים מגדריים בתגובתיות לבכי של תינוקות הם מעטים. ומהמחקרים שכן יש לנו, יש לא מעט סתירות. כך שבשלב זה אין לנו תשובה חד משמעית לשאלה הזו.
אבל ככה כדי לסבר את האוזן אני רוצה לתת כמה דוגמאות. מחקרים שבדקו תגובתיות פיזיולוגית לבכי, כמו למשל שינוי בקצב פעימות הלב, הגיעו לממצאים סותרים: חלק לא מצאו הבדל בין גברים לנשים, חלק מצאו שהתגובה של נשים חזקה יותר וחלק מצאו שדווקא התגובה של גברים חזקה יותר. כאמור, תשובה חד משמעית אין לנו.
עם זאת, מחקרים שמתבססים על דיווחים עצמיים, כלומר שאלונים שממלאים הנבדקים, מעלים שבכי של תינוקות יותר אברסיבי עבור גברים בהשוואה לנשים, גם אם אין הבדל מגדרי במהירות התגובה שלהם ובמוטיבציה להגיב. כלומר, בכי של תינוק נחווה בצורה פחות נעימה עבור גברים, אבל התגובה שלהם לבכי עדיין דומה לזו של נשים. אבל אם ניקח הורים, נראה שאמהות נוטות להתערב, כלומר לעשות משהו עם הבכי, הרבה יותר מוקדם מאבות. אז תגידו, הנה עדות לזה שנשים רגישות יותר לבכי של תינוק. זה אולי נכון, אבל לא בטוח מהסיבה שאתן חושבות- זה לא כי הן נשים, ברמה הביולוגית, זה כי הן פשוט מבלות יותר זמן עם התינוק. זה מה שעולה מהמחקר, כן? ואכן, ככל שהתינוק גדל ושני ההורים צוברים יותר ניסיון, כך הסבילות לבכי של אבות ואמהות נעשית יותר ויותר דומה. עוד דבר שנבדק במחקר זה היכולת לזהות את הבכי של התינוק שלי מבין הקלטות של בכי של תינוקות אחרים- במחקר נמצא שאמהות ואבות מצליחים לזהות את הבכי של התינוק שלהם באותה מידה. ושוב, מה שקבע את יכולת הזיהוי של ההורה הוא הזמן שההורה מבלה עם התינוק.
אז למה לאמהות יש בכל זאת יתרון ברגישות לבכי? לאמא לרוב יש פור על אבא מבחינת הזמן עם התינוק. זה מתחיל עם חופשת הלידה, אבל גם אחר כך, כששני ההורים עובדים, אמהות ממשיכות לבלות הרבה יותר מהזמן שלהם בטיפול בילדים בהשוואה לאבות. לפי אחד המחקרים ההערכה עומדת על שעתיים יותר ביום בממוצע בהשוואה לאבות. מחקר אחר הסתכל על כמות השעות שאבות ואמהות מבלים עם הילדים מגיל 0 עד 18- אבות מבלים עם הילדים 26 אלף שעות בממוצע לעומת אמהות שמבלות עם הילדים 43 אלף שעות בממוצע. ובשנים- אבות מבלים עם הילדים בסך הכל 3 שנים נונ-סטופ ואמהות 5 שנים נונ-סטופ. אז כאמור לאמהות יש פז”מ משמעותי בזמן עם הילדים. דיברתי על זה לא מעט בפרק על זמן איכות עם הילדים, פרק 33 בפודקאסט. אז כשיש להורה אחד יותר פז”מ בזמן שהוא מבלה עם התינוק או התינוקת, ככה הרגישות שלו לבכי יותר ויותר מתחדדת. זה מזכיר לי עוד פרק אהוב עלי בפודקאסט שהקלטתי יחד עם פרופסור נעמה עצבה-פוריה, הוא נקרא “האם יש דבר כזה אינסטינקט אמהי?” והוא מדבר בדיוק על העניין הזה- “אינסטינקט אמהי” במרכאות הוא בעיקר תוצר של פז”מ עם הילד. ודווקא שם דיברנו על מחקרים על זוגות להט”בים, למי שמעניין אותה- זה פרק 23 בפודקאסט.
טוב, אז מהמחקרים על תגובתיות לבכי לא נראה שיש הבדל מובהק ועקבי בין אבות ואמהות, ונראה שהפקטור המשמעותי ברגישות ובתגובתיות לבכי זה זמן עם התינוק. אבל מה שחסר במחקר עד היום הוא מה שקורה בלילה, הרי הלילה הוא אחד ההקשרים הכי חשובים כשאנחנו מנסות להבין איך הורים מגיבים לבכי של תינוקות.
התעוררות משינה בתגובה לגירוי כמו בכי מסתמכת על מערכת מוחית שהתפקיד שלה הוא לזהות איומים- ברגע שהיא מזהה איום היא משפעלת תהליכים שבסופו של דבר מובילים להתעוררות. מעניין לדעת שאחד הדברים שמשפיעים על האופן שבו המוח מעבד מידע במצב של שינה הוא התוכן הרגשי של הגירוי- כאשר התוכן הרגשי של הגירוי רלוונטי לאדם, כמו למשל בכי של התינוק שלי, הסיכוי להתעורר גבוה יותר מאשר גירוי דומה במאפיינים הפיזיקליים שלו אבל התוכן שלו ניטרלי. תחשבו, למשל, על להתעורר מאזעקה לעומת להתעורר ממוזיקה שאחד השכנים הפעיל- התוכן הרגשי של הגירויים שונה אני מניחה, וזה, לפי המחקר, אמור להשפיע על הסיכוי שלנו להתעורר. לפני כמה שבועות הייתה סופת רעמים בלילה ומניחה שאם זה היה 3 שנים קודם, לא הייתי מתעוררת באותה בהלה כמו שהתעוררתי באותו לילה. בכלל, סופות רעמים בישראל של 2026 זה רעיון גרוע מאוד.
האם הסיכוי של נשים להתעורר מבכי של תינוק גדול יותר?
אבל נחזור לענייננו- תגובתיות של אבות ואמהות לבכי של התינוק בלילה, בדגש על הלילה. בכי, ברמה הבסיסית ביותר, הוא גירוי שמיעתי. ותנאי בסיס לתגובה לבכי הוא לשמוע אותו, מן הסתם. ולכן, לפני שנכנסים לשאלה מה הורים עושים או לא עושים בתגובה לבכי, כדאי לשאול האם הם בכלל שומעים אותו. וזה מביא אותנו לשאלה של הפרק הזה: האם אבות באמת לא שומעים כשהתינוק בוכה בלילה? בשנת 2025 יצא מחקר חדש ודי מרשים בריגורוזיות שלו שניסה לענות בדיוק על השאלה הזו. המחקר נערך בדנמרק.
בשלב הראשון החוקרים הדנים רצו לבדוק האם יש הבדלים מגדריים בסיכוי להתעורר בתגובה לבכי של תינוק או בתגובה לצליל של אזעקה. לא חושבת שהמחקר הזה היה עובר ועדת אתיקה בישראל, עם האזעקות וכו’, אבל בדנמרק זה עבר. החוקרים שיערו שהסיכוי של נשים להתעורר יהיה גבוה יותר במקרה של בכי, כי לכאורה יש לנשים תפקיד יותר טיפולי. הם גם שיערו שהסיכוי של גברים להתעורר יהיה גבוה יותר במקרה של אזעקה, כי לכאורה יש לגברים תפקיד של הגנה.
אז מה הם עשו כדי לבדוק את זה? כל הנבדקים, 140 גברים ונשים, קיבלו סמארטפון הביתה שהייתה מותקנת בו אפליקציה מיוחדת. המשתתפים קיבלו הנחייה להפעיל את האפליקציה רגע לפני שהם הולכים לישון. במהלך הלילה, בזמנים אקראיים, האפליקציה ניגנה להם צלילים מרנינים של בכי תינוקות או אזעקות. בואו ניקח לדוגמא בכי של תינוק- מתישהו באמצע הלילה התחיל צליל של בכי שנמשך 10 שניות, אחר כך אותו צליל של בכי חזר על עצמו שוב במשך 10 שניות אבל הפעם הווליום היה גבוה יותר. וכך אותו צליל של בכי חזר על עצמו ברצף בסך הכל 5 פעמים ועם כל חזרה הווליום היה גבוה יותר. כל התענוג הזה קרה 6 פעמים במהלך הלילה- 3 פעמים צליל של בכי, 3 פעמים צליל של אזעקות, בסדר משתנה ובזמנים אקראיים. אם המשתתף או המשתתפת התעוררו מהצליל, הם הונחו ללחוץ על המסך. אחר כך החוקרים הוציאו את הנתונים מהאפליקציה ומתוכם חישבו את ההסתברות של המשתתפים והמשתתפות להתעורר בתגובה לצלילים השונים.
חשוב לי להדגיש כאן שהמשתתפים לא היו הורים. התנאים להשתתפות בניסוי היו גברים או נשים שישנים לבד, בלי ילדים, בלי בעיות שינה, שלא עובדים עם תינוקות. המטרה הייתה לייצר תנאים כמה שיותר מבוקרים, ולראות אם יש רגישות מוקדמת לבכי אצל נשים עוד לפני המעבר לאמהות. כמובן, שיש כאן מגבלה- כי אנחנו לא בהכרח יכולות להכליל מגברים ונשים ללא ילדים לגברים ונשים עם ילדים, במיוחד כשנשים עוברות היריון ולידה שמשנים באופן משמעותי את החיווטים של המוח. אני עוד אתייחס לזה בהמשך הפרק, אבל בינתיים נסתפק במה שיש.
בואו נעבור לממצאים. קודם כל, הסיכוי של נשים להתעורר, לא משנה מאיזה צליל, היה גבוה ב-14% בהשוואה לגברים. כלומר נשים מתעוררות יותר בקלות מצלילים בהשוואה לגברים. אבל ככל שהצליל נעשה יותר חזק, הסיכוי להתעורר נעשה זהה בין גברים ונשים. כלומר ההבדל בין נשים לגברים הוא רק כשמדובר בצלילים חלשים, ובכי של תינוק בתנאים טבעיים הוא לא בדיוק צליל חלש, כידוע לכולנו.
ועכשיו, בואו נסתכל על סוג הצלילים- האם זה משנה אם הצליל הוא אזעקה או בכי של תינוק? בשני המקרים, הסיכוי של נשים להתעורר היה גבוה יותר, אבל רק בווליום הנמוך. כך ששהשערה של החוקרים שגברים יתעוררו יותר בקלות לצלילי אזעקה ונשים יתעוררו יותר בקלות לצלילי בכי של תינוק התגלתה כלא נכונה. הסיכוי של נשים להתעורר היה גבוה יותר בשני המקרים, אבל שוב ההבדלים היו רק בצלילים החלשים.
אוקיי, אז אנחנו רואות כאן הבדלים מגדריים קטנים ברגישות לבכי של תינוק- הסיכוי של נשים להתעורר לצלילי בכי של תינוק באמצע הלילה גבוה בקצת בהשוואה לגברים, אבל רק כשמדובר בווליום נמוך. ברגע שהווליום עולה, אין שום הבדל בין גברים לנשים.
מי מתעורר יותר בלילה: אמא או אבא?
בשלב הבא, החוקרים רצו לבדוק האם ההבדלים הלא מאוד מרשימים בין נשים לגברים בסיכוי להתעורר מבכי יכולים להסביר מה קורה בלילה- כלומר מי בפועל מתעורר לתינוק בוכה בלילה- האישה או הגבר? כדי לבדוק את זה, החוקרים הפעם גייסו 117 זוגות הורים לילד ראשון, כשהתינוק היה בן 4 עד 20 שבועות. ההורים התקינו אפליקציה בטלפון שלהם, ובכל בוקר הופיעו להם על מסך הטלפון 2 שאלות: כמה פעמים התעוררת בלילה לבדוק אם התינוק בסדר או להגיב אליו, וכמה פעמים בן או בת הזוג שלך התעוררו בלילה לתינוק. ההודעה קפצה ב-6:30 בבוקר והיה להם זמן לענות עד 10:00 בבוקר. כל הורה ענה עם הטלפון שלו, כך שהחוקרים יכלו אחר כך להצליב את התשובות ולראות עד כמה הן עקביות בין אמא לאבא.
אתן כבר יכולות לזהות מכאן את הבעייתיות של המדד הזה- האם אתן זוכרות כמה פעמים התעוררתן בלילה לתינוק, לא כל שכן כמה פעמים בן או בת הזוג? אבל יחסית למדד שמתבסס על דיווחים עצמיים הוא לא רע- כי קודם כל הם אספו את המידע יחסית בלייב, כלומר ההורים ענו על השאלות ישר על הבוקר ולא שבוע אחר כך. דבר שני, הם אספו את המידע במשך שבוע שלם, ולא רק בנקודת זמן אחת. ודבר שלישי, גם אמא וגם אבא ענו על אותן שאלות, על אותו תינוק ועל אותו לילה- כך שהחוקרים יכלו להצליב את התשובות. כך שבהינתן מדד שמבוסס על דיווח עצמי, הם עשו עבודה די טובה. בכלל, כמו שאמרתי קודם, די התרשמתי מהשיטות שלהם גם באיסוף הנתונים וגם בניתוח שלהם. ריגורוזים מאוד כמו שאני אוהבת. וזה לא מובן מאליו בתחומים האלה.
טוב, אז אחרי רגע של מתודולוגיה, אני רוצה לחזור לממצאים: מי מתעורר יותר בלילה? בממוצע, הורים התעוררו 4.4 פעמים בלילה. ברור שאי אפשר להתעורר 4.4 פעמים, אבל ככה זה כשעושים ממוצע, המספרים לא יוצאים שלמים. אני מזכירה שמדובר בתינוקות קטנטנים בני חודש עד 5 חודשים. ותתכוננו להפתעה הגדולה- אמהות היו אלה שהתעוררו יותר בלילה מבין בני הזוג, 76% מהפעמים בממוצע, פי 3 יותר מגברים. ואני מזכירה, זה התבסס גם על התשובות של האבות לא רק של האמהות, כך שאי אפשר להאשים את האמהות בלבד בהטיה. רק אצל 6 זוגות מתוך 117 זוגות האבא היה זה שהתעורר יותר, ואצל 27 זוגות החלוקה הייתה שווה. ותחשבו שהמחקר הזה נערך בדנמרק, אחת המדינות היותר שוויוניות בהורות- כלומר אבות בדנמרק הרבה יותר מעורבים בהשוואה למדינות אחרות באירופה. ואם זה המצב אצלם, אמהות דניות שקמות בלילה 76% מהפעמים, מה יגידו אזובי הקיר. הממצא הזה מצטרף למחקרים קודמים שהראו גם הם שאמהות הן אלו שמתעוררות יותר לתינוק במהלך הלילה.
עכשיו תגידו, זה בטח כי הן מניקות, אבא לא יכול להניק. אבל מחקרים מראים שגם אמהות שלא מניקות, מתעוררות יותר בלילה בהשוואה לאבות. ואולי שתגידו, בסדר זה כי הן בחופשת לידה. אבל מחקרים מראים שאמהות מתעוררות יותר בלילה, בלי קשר למצב התעסוקתי שלהן. כך שהנקה וחופשת לידה לא יכולות להיות ההסבר היחיד לזה שאמהות מתעוררות יותר בלילה. יש כאן כנראה שילוב של הכל מהכל, ובטוח גם נורמות חברתיות שמניחות אינסטינקט אמהי וכישרון אמהי לטיפול התינוקות, כמו שדיברנו בתחילת הפרק.
אוקי אז מה ראינו עד עכשיו? הסיכוי של נשים לפני האמהות להתעורר בתגובה לבכי של תינוק טיפה יותר גדול בהשוואה לגברים, אבל רק כשמדובר בבכי בווליום נמוך. ובנוסף, אמהות מתעוררות לתינוק בלילה ב-76% מהפעמים- כלומר הרבה יותר מגברים, פי 3 ליתר דיוק.
האם אמהות מתעוררות יותר בלילה לתינוק כי הן שומעות אותו טוב יותר מאבות?
בשלב השלישי והאחרון של המחקר, החוקרים הדנים רצו לבדוק האם ההבדלים בין גברים לנשים ברגישות השמיעתית לבכי לפני ההורות יכולים להסביר את ההבדלים בין אמהות לאבות בטיפול בתינוק בלילה. בשביל זה הם עשו סימולציה ממוחשבת. אני אגיד על זה כמה מילים, כי אני לא אוהבת לזרוק מילים בלי להסביר, אבל אם אתן לא מבינות הכל בסדר. זה לא כזה חשוב. בכל מקרה, אני מבטיחה שאסביר הכי פשוט שאני יכולה, אז נסו לזרום איתי.
מה הם עשו בסימולציה הזו? הם יצרו סוג של הורים מדומים. הם יצרו גברים ונשים, כשלכל אחד מהם הייתה רמת רגישות שמיעתית מסוימת. רמת הרגישות הזו נלקחה כמובן מתוך הנתונים של הנשים והגברים במחקר. אחר כך הם שידכו בין הגברים והנשים ויצרו 210 זוגות הורים. אחר כך, כל זוג הורים כזה עבר כמה לילות מדומים עם תינוק: כלומר נשמע צליל בכי של תינוק בווליום הולך וגובר כמה פעמים בכל לילה. וההורים התעוררו או לא התעוררו בהתאם לרגישות השמיעתית שלהם. אם רק אחד התעורר- הוא זה שטיפל בתינוק. אם שניהם התעוררו- המחשב בחר אקראית מי יטפל בתינוק. שימו לב שבסימולציה הזו שום דבר לא השפיע על ההתעוררות של ההורים חוץ מהרגישות השמיעתית. לא הנקה, לא חופשת לידה, לא חלוקת תפקידים וכו’, אלו לא נכנסו לסימולציה. רק דבר אחד קבע מי קם- כמה כל אחד מההורים רגיש לצליל של בכי בלילה.
אחרי שהחוקרים הריצו 110 זוגות הורים כאלה במשך כמה לילות, הם בדקו כמה פעמים בממוצע האישה קמה לעומת הגבר. וגם אם לא הבנתן כלום עד עכשיו, זה הזמן לחזור להקשיב כי זה הממצא החשוב: הסימולציה העלתה שאם רק רגישות שמיעתית הייתה קובעת מי יתעורר, נשים היו מתעוררות לתינוק רק קצת יותר מגברים- 57% מהפעמים. ואם אתן זוכרות, בנתונים האמיתיים ראינו שאמהות קמות בממוצע 76% מהפעמים- פי 3 יותר מאבות. ושימו לב גם לזה- באף אחת ממאות הסימולציות שהריצו החוקרים, הפער בין אמהות לאבות לא התקרב אפילו לפער האמיתי.
המסקנה מכל זה היא שההבדלים המגדריים הקטנים בסיכוי להתעורר בתגובה לבכי של תינוק לא יכולים להסביר את העובדה שאמהות הן אלו שלרוב מתעוררות לתינוק בלילה. כך שהתירוץ שאבות לא מתעוררים לתינוק בלילה כי הם לא שומעים אותו בוכה הוא ככל הנראה רק תירוץ. וגם אם נשים אחרי הלידה מפתחות רגישות גדולה יותר לבכי של תינוק, ראינו שגם גברים לפני האבהות מתעוררים בתגובה לבכי של תינוק. כך שלא יספרו לנו שאבות לא שומעים בכי של תינוק, הם שומעים בהחלט.
אז מה בכל זאת יכול להסביר למה אמהות מתעוררות יותר בלילה, אם לא הרגישות השמיעתית? כמו שכבר אמרתי קודם כנראה שילוב של פז”מ עם התינוק, הנקה, חלוקת תפקידים מוסכמת בין ההורים וכמובן הציפיות החברתיות שמניחות שאמהות הן דמות הטיפול העיקרית. וגם חשוב להגיד שלשמוע בכי ולהיות עירני מספיק כדי לטפל בתינוק זה לא הינו הך. יש מחקר שמצא שכשנשים שומעות בכי של תינוק המוח שלהן נוטה יותר לצאת ממצב מנוחה למצב יותר קשוב. לעומת זאת, מוח של גברים נוטה להישאר במצב מנוחה כשהם שומעים בכי. כך שיכול להיות שגברים כן שומעים בכי, אבל לא קופצים ישר לעשות עם זה משהו כמו נשים.
יהיה מעניין לבדוק רגישות שמיעתית של אמהות לעומת אבות, אבל בלילה זה כמובן יהיה מסובך- כי אי אפשר לשים להורים אפליקציה עם צלילי אזעקה ובכי של תינוק, כשיש להם תינוק משל עצמם לטפל בו. וגם אם כן, זה יהיה ניסוי מאוד מאוד לא מבוקר. מה שנקרא- כל המשפחות לא ישנות, לא ישנות בדרכן שלהן.
האם זה חשוב שאבות יתעוררו לתינוקות בלילה?
אז אחרי שדי נטרלנו את התירוץ שגברים לא מתעוררים לתינוק בלילה כי הם פשוט לא שומעים אותו, אני רוצה לעבור לשאלה קצת יותר חשובה בעיני: האם זה חשוב שגברים יתעוררו לתינוקות בלילה? קודם כל, אולי תופתעו ואולי לא, אבל יש מחקר שמצא שכשאבות לוקחים חלק פעיל יותר בלילה, התינוקות מתעוררים פחות וישנים שינה איכותית יותר. אגב, זה לא המקרה אצל פעוטות בני שנה וחצי עד 3, כלומר זה נכון עבור תינוקות אבל לא עבור פעוטות. ומזה בטח לא תופתעו, אבל אם אתן צריכות אישוש מחקרי- כשאבות מעורבים בלילה, אמהות סובלות פחות מהפרעות שינה, הזוגיות טובה יותר ואמהות מרגישות בטוחות יותר בנוגע לשינה של הילד. בנוסף, במשפחות שבהן יש חלוקה יותר שיווניות בטיפול בלילה, האבות מדווחים על קשר חזק יותר עם התינוק. נראה שבסך הכל, כולם מרוויחים מזה כשאבא לוקח חלק פעיל בלילה- כשגם הוא מתעורר לתינוק.
אז קיבלתן כאן תירוץ אחד פחות, וכמה מוטיבציות יותר.
בואו נסכם,
אמהות הן אלו שמתעוררות יותר בלילה לטפל בתינוק, וזה לא כי אבות לא שומעים את הבכי של התינוק בלילה. ובמשפחות שבהן אבות כן מתעוררים בלילה- כולם ככל הנראה מרוויחים. התינוק ישן טוב יותר, האמא ישנה טוב יותר, הזוגיות טובה יותר והקשר של האבות עם התינוק חזק יותר. אז אפשר לראות בפרק הזה כעידוד מבוסס מחקר לאבות לקום לילדים בלילה, במיוחד בשנה הראשונה לחיים
ובנימה זו אני רוצה להמליץ לכן על סדרת הפרקים הסופר מקיפה שהכנתי על שינה- היא מתחילה בפרק 6 שקראתי לו “הפרק הכי חשוב שתשמעו על שינה“. וממשיכה לעוד מלא פרקים על לילה שלם, לינה משותפת, אימוני שינה ושנ”צים. התגובות שקיבלתי על הפרקים נעות בי: זה שינה לי את החיים ועד הלוואי שהייתי יודעת את כל זה כשזה היה לי רלוונטי. בקיצור, ממליצה.
זהו. עד כאן הפרק שלנו. לסיום יש לי בקשה אחרונה אליכן- אם תוכלו לדרג את הפודקאסט ב-5 כוכבים זה ממש ממש יעזור לי להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס מחקר. אם יש לכן שאלות אתן יכולות כמובן לשאול אותן גם בפוסט הדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק- בתיאור הפרק צירפתי קישור לפוסט הדיון קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.
תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.
אנחנו סיימנו להיום, ניפגש בפרק הבא
סדרת הרצאות מבוססת־מחקר שתעזור לך להבין לעומק מה קורה לך שם ברגעים שבהם את מאבדת את זה ומה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה.
סדרת הרצאות מבוססת-מחקר שתעזור לך להבין מה עומד מאחורי הצבת גבולות אפקטיביים ולמה ילדים זקוקים כדי להקשיב לך באמת.
ועכשיו במחיר השקה עד ה-10.7: