ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת-מדע. אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים. היום אנחנו הולכות לדבר על אחד הוויכוחים הקלאסים בתחילת ההורות, ובתכלס גם הרבה אחר כך: מי מתעורר לילדים בלילה? אחד התירוצים הידועים הוא שאבות פשוט לא שומעים את הבכי של התינוק או הילד בלילה ולכן לא מתעוררים. בפרק הזה אנחנו הולכות לברר האם באמת מדובר בתירוץ, או שזו סיבה טובה לכך שמי שלרוב מתעוררת לילדים בלילה היא אמא. יאללה, בואו נתחיל. 

 

אז כמו שכבר אמרתי בפתיח, היום אנחנו הולכות לברר האם גברים באמת לא שומעים את הילד שבוכה בלילה, והאם זה יכול להסביר למה מי שלרוב קמה לילדים בלילה היא אמא. וכפי שתראו, מחקרים מראים שזה אכן המצב- מי שלרוב לוקחות על עצמן את הטיפול בילדים במהלך הלילה הן אמהות. אבל עוד נדבר על זה יותר מאוחר. לפני שנתחיל אני רק רוצה להגיד משהו קטן: הנבדקים במחקרים שאספר עליהם הם אמא ואבא, כלומר זוגות הטרוסקסואלים שחיים תחת אותה קורת גג. ברור שיש עוד סוגים של משפחות, כמו אמא ואמא, אבא ואבא, הורים יחידניים וכו’, שלא קיבלו התייחסות מחקרית סביב השאלה הזו. אז אני מתנצלת מראש- זה לא אני זה המחקר :) 

 

ועכשיו נעבור לנושא שלשמו התכנסנו: האם גברים באמת לא שומעים את הבכי של התינוק בלילה? או לכל הפחות, שומעים פחות טוב מנשים. אבל בואו רגע נגיד כמה מילים על בכי. בכי, באופן כללי, הוא דרך מאוד עוצמתית לבטא רגש, בצורה כזו שיכולה להפעיל ולהשפיע על ההתנהגות של מי ששומע את הבכי הזה. אצל תינוקות, בכי הוא אחד האמצעים המרכזיים לתקשר עם הסביבה. הבכי בעצם מסמן למבוגרים בסביבה שהתינוק זקוק למשהו, הבכי מעודד אותם להתקרב ולעשות מה שצריך כדי לעזור לתינוק הבוכה. ולכן, בכי של תינוקות הוא פונקציה אנושית קריטית להישרדות. 

 

האם אמהות רגישות יותר לבכי של תינוק?

 

האם המגדר של מי ששומע את הבכי, כלומר אם מדובר באישה או בגבר, משפיע על התגובה הרגשית וההתנהגותית שלו לבכי? הדבר הטבעי להניח, בהינתן החברה שבה אנחנו חיות, שכן, יש הבדל בין נשים לגברים בתגובה לבכי- לנשים יש דחף אינסטינקטיבי חזק יותר להגיב לתינוקות, הן מגיעות לאמהות עם מוכנות ביולוגית גדולה יותר ויש להן כישרון גדול יותר בטיפול בתינוקות. אלו כמובן הנחות ולא אמת, ויש תיאוריות שלמות וגם תצפיות קליניות שלכאורה מגבות את ההנחות האלה עם הסברים מאוד יפים. אבל האם זה באמת נכון? האם מחקרים מראים שנשים באמת רגישות יותר לבכי של תינוקות מאשר גברים?

 

התשובה היא שלא. לפחות בינתיים. קודם כמות המחקרים שבדקו הבדלים מגדריים בתגובתיות לבכי של תינוקות הם מעטים. ומהמחקרים שכן יש לנו, יש לא מעט סתירות. כך שבשלב זה אין לנו תשובה חד משמעית לשאלה הזו.

אבל ככה כדי לסבר את האוזן אני רוצה לתת כמה דוגמאות. מחקרים שבדקו תגובתיות פיזיולוגית לבכי, כמו למשל שינוי בקצב פעימות הלב, הגיעו לממצאים סותרים: חלק לא מצאו הבדל בין גברים לנשים, חלק מצאו שהתגובה של נשים חזקה יותר וחלק מצאו שדווקא התגובה של גברים חזקה יותר. כאמור, תשובה חד משמעית אין לנו. 

עם זאת, מחקרים שמתבססים על דיווחים עצמיים, כלומר שאלונים שממלאים הנבדקים, מעלים שבכי של תינוקות יותר אברסיבי עבור גברים בהשוואה לנשים, גם אם אין הבדל מגדרי במהירות התגובה שלהם ובמוטיבציה להגיב. כלומר, בכי של תינוק נחווה בצורה פחות נעימה עבור גברים, אבל התגובה שלהם לבכי עדיין דומה לזו של נשים. אבל אם ניקח הורים, נראה שאמהות נוטות להתערב, כלומר לעשות משהו עם הבכי, הרבה יותר מוקדם מאבות. אז תגידו, הנה עדות לזה שנשים רגישות יותר לבכי של תינוק. זה אולי נכון, אבל לא בטוח מהסיבה שאתן חושבות- זה לא כי הן נשים, ברמה הביולוגית, זה כי הן פשוט מבלות יותר זמן עם התינוק. זה מה שעולה מהמחקר, כן? ואכן, ככל שהתינוק גדל ושני ההורים צוברים יותר ניסיון, כך הסבילות לבכי של אבות ואמהות נעשית יותר ויותר דומה. עוד דבר שנבדק במחקר זה היכולת לזהות את הבכי של התינוק שלי מבין הקלטות של בכי של תינוקות אחרים- במחקר נמצא שאמהות ואבות מצליחים לזהות את הבכי של התינוק שלהם באותה מידה. ושוב, מה שקבע את יכולת הזיהוי של ההורה הוא הזמן שההורה מבלה עם התינוק.  

אז למה לאמהות יש בכל זאת יתרון ברגישות לבכי? לאמא לרוב יש פור על אבא מבחינת הזמן עם התינוק. זה מתחיל עם חופשת הלידה, אבל גם אחר כך, כששני ההורים עובדים, אמהות ממשיכות לבלות הרבה יותר מהזמן שלהם בטיפול בילדים בהשוואה לאבות. לפי אחד המחקרים ההערכה עומדת על שעתיים יותר ביום בממוצע בהשוואה לאבות. מחקר אחר הסתכל על כמות השעות שאבות ואמהות מבלים עם הילדים מגיל 0 עד 18- אבות מבלים עם הילדים 26 אלף שעות בממוצע לעומת אמהות שמבלות עם הילדים 43 אלף שעות בממוצע. ובשנים- אבות מבלים עם הילדים בסך הכל 3 שנים נונ-סטופ ואמהות 5 שנים נונ-סטופ. אז כאמור לאמהות יש פז”מ משמעותי בזמן עם הילדים. דיברתי על זה לא מעט בפרק על זמן איכות עם הילדים, פרק 33 בפודקאסט. אז כשיש להורה אחד יותר פז”מ בזמן שהוא מבלה עם התינוק או התינוקת, ככה הרגישות שלו לבכי יותר ויותר מתחדדת. זה מזכיר לי עוד פרק אהוב עלי בפודקאסט שהקלטתי יחד עם פרופסור נעמה עצבה-פוריה, הוא נקרא “האם יש דבר כזה אינסטינקט אמהי?” והוא מדבר בדיוק על העניין הזה- “אינסטינקט אמהי” במרכאות הוא בעיקר תוצר של פז”מ עם הילד. ודווקא שם דיברנו על מחקרים על זוגות להט”בים, למי שמעניין אותה- זה פרק 23 בפודקאסט.

טוב, אז מהמחקרים על תגובתיות לבכי לא נראה שיש הבדל מובהק ועקבי בין אבות ואמהות, ונראה שהפקטור המשמעותי ברגישות ובתגובתיות לבכי זה זמן עם התינוק. אבל מה שחסר במחקר עד היום הוא מה שקורה בלילה, הרי הלילה הוא אחד ההקשרים הכי חשובים כשאנחנו מנסות להבין איך הורים מגיבים לבכי של תינוקות. 

התעוררות משינה בתגובה לגירוי כמו בכי מסתמכת על מערכת מוחית שהתפקיד שלה הוא לזהות איומים- ברגע שהיא מזהה איום היא משפעלת תהליכים שבסופו של דבר מובילים להתעוררות. מעניין לדעת שאחד הדברים שמשפיעים על האופן שבו המוח מעבד מידע במצב של שינה הוא התוכן הרגשי של הגירוי- כאשר התוכן הרגשי של הגירוי רלוונטי לאדם, כמו למשל בכי של התינוק שלי, הסיכוי להתעורר גבוה יותר מאשר גירוי דומה במאפיינים הפיזיקליים שלו אבל התוכן שלו ניטרלי. תחשבו, למשל, על להתעורר מאזעקה לעומת להתעורר ממוזיקה שאחד השכנים הפעיל- התוכן הרגשי של הגירויים שונה אני מניחה, וזה, לפי המחקר, אמור להשפיע על הסיכוי שלנו להתעורר. לפני כמה שבועות הייתה סופת רעמים בלילה ומניחה שאם זה היה 3 שנים קודם, לא הייתי מתעוררת באותה בהלה כמו שהתעוררתי באותו לילה. בכלל, סופות רעמים בישראל של 2026 זה רעיון גרוע מאוד.

האם הסיכוי של נשים להתעורר מבכי של תינוק גדול יותר?

אבל נחזור לענייננו- תגובתיות של אבות ואמהות לבכי של התינוק בלילה, בדגש על הלילה. בכי, ברמה הבסיסית ביותר, הוא גירוי שמיעתי. ותנאי בסיס לתגובה לבכי הוא לשמוע אותו, מן הסתם. ולכן, לפני שנכנסים לשאלה מה הורים עושים או לא עושים בתגובה לבכי, כדאי לשאול האם הם בכלל שומעים אותו. וזה מביא אותנו לשאלה של הפרק הזה: האם אבות באמת לא שומעים כשהתינוק בוכה בלילה? בשנת 2025 יצא מחקר חדש ודי מרשים בריגורוזיות שלו שניסה לענות בדיוק על השאלה הזו. המחקר נערך בדנמרק.

בשלב הראשון החוקרים הדנים רצו לבדוק האם יש הבדלים מגדריים בסיכוי להתעורר בתגובה לבכי של תינוק או בתגובה לצליל של אזעקה. לא חושבת שהמחקר הזה היה עובר ועדת אתיקה בישראל, עם האזעקות וכו’, אבל בדנמרק זה עבר. החוקרים שיערו שהסיכוי של נשים להתעורר יהיה גבוה יותר במקרה של בכי, כי לכאורה יש לנשים תפקיד יותר טיפולי. הם גם שיערו שהסיכוי של גברים להתעורר יהיה גבוה יותר במקרה של אזעקה, כי לכאורה יש לגברים תפקיד של הגנה.

אז מה הם עשו כדי לבדוק את זה? כל הנבדקים, 140 גברים ונשים, קיבלו סמארטפון הביתה שהייתה מותקנת בו אפליקציה מיוחדת. המשתתפים קיבלו הנחייה להפעיל את האפליקציה רגע לפני שהם הולכים לישון. במהלך הלילה, בזמנים אקראיים, האפליקציה ניגנה להם צלילים מרנינים של בכי תינוקות או אזעקות. בואו ניקח לדוגמא בכי של תינוק- מתישהו באמצע הלילה התחיל צליל של בכי שנמשך 10 שניות, אחר כך אותו צליל של בכי חזר על עצמו שוב במשך 10 שניות אבל הפעם הווליום היה גבוה יותר. וכך אותו צליל של בכי חזר על עצמו ברצף בסך הכל 5 פעמים ועם כל חזרה הווליום היה גבוה יותר. כל התענוג הזה קרה 6 פעמים במהלך הלילה- 3 פעמים צליל של בכי, 3 פעמים צליל של אזעקות, בסדר משתנה ובזמנים אקראיים. אם המשתתף או המשתתפת התעוררו מהצליל, הם הונחו ללחוץ על המסך. אחר כך החוקרים הוציאו את הנתונים מהאפליקציה ומתוכם חישבו את ההסתברות של המשתתפים והמשתתפות להתעורר בתגובה לצלילים השונים. 

חשוב לי להדגיש כאן שהמשתתפים לא היו הורים. התנאים להשתתפות בניסוי היו גברים או נשים שישנים לבד, בלי ילדים, בלי בעיות שינה, שלא עובדים עם תינוקות. המטרה הייתה לייצר תנאים כמה שיותר מבוקרים, ולראות אם יש רגישות מוקדמת לבכי אצל נשים עוד לפני המעבר לאמהות. כמובן, שיש כאן מגבלה- כי אנחנו לא בהכרח יכולות להכליל מגברים ונשים ללא ילדים לגברים ונשים עם ילדים, במיוחד כשנשים עוברות היריון ולידה שמשנים באופן משמעותי את החיווטים של המוח. אני עוד אתייחס לזה בהמשך הפרק, אבל בינתיים נסתפק במה שיש. 

בואו נעבור לממצאים. קודם כל, הסיכוי של נשים להתעורר, לא משנה מאיזה צליל, היה גבוה ב-14% בהשוואה לגברים. כלומר נשים מתעוררות יותר בקלות מצלילים בהשוואה לגברים. אבל ככל שהצליל נעשה יותר חזק, הסיכוי להתעורר נעשה זהה בין גברים ונשים. כלומר ההבדל בין נשים לגברים הוא רק כשמדובר בצלילים חלשים, ובכי של תינוק בתנאים טבעיים הוא לא בדיוק צליל חלש, כידוע לכולנו. 

ועכשיו, בואו נסתכל על סוג הצלילים- האם זה משנה אם הצליל הוא אזעקה או בכי של תינוק? בשני המקרים, הסיכוי של נשים להתעורר היה גבוה יותר, אבל רק בווליום הנמוך. כך ששהשערה של החוקרים שגברים יתעוררו יותר בקלות לצלילי אזעקה ונשים יתעוררו יותר בקלות לצלילי בכי של תינוק התגלתה כלא נכונה. הסיכוי של נשים להתעורר היה גבוה יותר בשני המקרים, אבל שוב ההבדלים היו רק בצלילים החלשים.

אוקיי, אז אנחנו רואות כאן הבדלים מגדריים קטנים ברגישות לבכי של תינוק- הסיכוי של נשים להתעורר לצלילי בכי של תינוק באמצע הלילה גבוה בקצת בהשוואה לגברים, אבל רק כשמדובר בווליום נמוך. ברגע שהווליום עולה, אין שום הבדל בין גברים לנשים.