ביום שבו תינוק נולד, השעון מתחיל לתקתק. חופשת הלידה מתקצרת, המקומות בגנים נתפסים, וההחלטה כבר בפתח – האם להכניס את הילד לגן או לחכות עם זה? בפרק הזה נצלול אל המחקרים שבדקו את הקשר בין גיל הכניסה לגן לבין ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של ילדים. האם גן לפני גיל שנה זה משהו שבאמת כדאי להימנע ממנו? האם עדיף לחכות עד גיל 3? ואיזה עוד שאלות כדאי לנו לשאול את עצמנו חוץ ממתי? פרק שיעזור לכן להבין את התמונה הגדולה – ולקבל החלטה שמתאימה למשפחה שלכם.
מחקרים עם ממצאים שלא לגמרי מתיישבים עם הדפוסים הממוצעים שהצגתי בפרק:
ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט של מאמאדע, הורות מבוססת מדע, אני מור הרפז ובפודקאסט הזה תקבלו גישה ישירה למחקר על הורות והתפתחות ילדים.
היום אנחנו הולכות לדבר על השאלה- מה הזמן הנכון לשלוח את הילדים שלנו לגן. מודה שאני מקליטה את הפרק הזה בחיל ורעדה. אני חושבת שמאז סדרת הפרקים על שינה, לא היה לנו נושא כזה נפיץ, רגיש וסוער. אבל נתמודד גם עם זה. אז מה מחכה לנו היום? נתחיל בסיפור מרתק על מדען אחד בשם ג’יי בלסקי שהיה הראשון לשאול- האם גני ילדים באמת טובים להתפתחות הילד? אנחנו הולכות לשמוע על רעידת האדמה שהטענות של בלסקי חוללו אבל בסופו של דבר הובילו להשקעת סכומי עתק במחקרים על מעונות וגני ילדים. ואז נהנה מהפירות של הסיפור הזה ונשמע מה למחקרים באמת יש לומר על גיל הכניסה לגן- האם גן לפני גיל שנה זה משהו שכדאי להימנע ממנו? האם גיל 3 הוא באמת זמן טוב לשלוח לגן או שזה סתם מספר שרירותי שאיכשהו התקבע לנו בתודעה? והאם מתי לשלוח את הילד לגן זו השאלה היחידה שאנחנו צריכות לשאול, או שיש שאלות נוספות חשובות לא פחות, אם לא יותר. על כל זה נדבר היום, אז יאללה תנשמו עמוק- ונתחיל!
הסיפור ההיסטורי
במאה-מאתיים השנים האחרונות שוק העבודה השתנה באופן דרמטי- המהפכה התעשייתית, מלחמות עולם וכמובן המהפכות הפמיניסטיות. כל אלו שינו את כללי המשחק, התפקידים המגדריים השתנו והיום הרבה יותר אמהות יוצאות לעבוד ואבות הרבה יותר מעורבים בגידול ילדים. השאלה שעולה כאן היא מה קורה בעצם עם הילדים? אם גם אמהות וגם אבות יוצאים לעבוד, מי נשאר לטפל בילדים? והתשובה היום היא כמובן מובנת מאליה- גן, מעון, משפחתון, מטפלת. תקראו לזה איך שתרצו, אבל מדובר באנשים מבוגרים אחרים שמטפלים בילדים שלנו במקומנו, רוב היום.
הסידור הזה עבד די טוב סך הכל. גן הפך לנורמה, משהו שכולם עושים וגם נתפס כדבר הטוב והנכון להתפתחות של ילדים. והאמת שהתפיסה הזו נכונה עד היום. ויעידו כל המבטים העקומים על הורים שמחליטים להשאיר את הילד קצת יותר בבית, שלא נדבר על חינוך ביתי בגיל מאוחר יותר.
אבל אז, מתישהו באמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, מדען אחד שכבר הזכרתי את שמו העז לערער את הקונצנזוס הזה. למדען קראו ג’יי בלסקי, פסיכולוג ילדים אמריקאי, שהגיע מתוך העולמות של תיאוריית ההתקשרות. הטענות הראשוניות של בלסקי בעצם התבססו על תיאוריית ההתקשרות, שעוסקת בין השאר בהשלכות של פרידה על ביטחון התקשרותי ועל התפתחות הילד. בלסקי העלה את השאלה האם “גן” הוא סוג של פרידה מדמויות ההתקשרות המרכזיות, ההורים, בצורה שתפגע בהתפתחות של הילד. הטענות האלו היו כל כך שנויות במחלוקות שאפילו הזמינו את בלסקי לשאת נאום בפני הקונגרס, בית הנבחרים, בארה”ב. ולמרות החששות והאזהרות שקיבל, הוא בחר להתנהג כמו מדען ולהציג את הטענות שלהן כפי שהן, בלי לצנזר את עצמו.
בשנת 1986 הוא פרסם מאמר בשם “מעון יום לתינוקות: סיבה לדאגה?” ובו ממצאים שהראו שתינוקות שהיו במעונות יום הראו רמות גבוהות יותר של תוקפנות וחוסר משמעת מאוחר יותר בחיים. חשוב להגיד שהטענות של בלסקי לא היו נחרצות- הוא לא אמר אמירות שאנחנו שומעות היום כמו “אם תכניסי את הילד לגן בגיל חצי שנה תדפקי אותו לכל החיים” אלא אמירות זהירות שמניחות על השולחן את האפשרות שגן לא בהכרח טוב להתפתחות, לא כעובדה נחרצת אלא כאפשרות. אבל הוא נגע בעצב כל כך כל כך חשוף שמי כבר יכול לשים לב לניואנסים.
המחקר הזה עורר סערה עולמית. וכך בלסקי הפך מכוכב עולה למדען מנודה בתחום שלו ובכלל. בלסקי מספר שהוא הושמץ כמיזוגן, אויב הפמיניזם, שרק רוצה שאמהות ישארו בבית. אני רוצה להביא לכאן ציטוט שלו שבעיני רלוונטי גם היום:
“כל מי שמדבר רע על טיפול בילדים הוא האויב – סוף הסיפור. האיש שקישר לראשונה בין איידס להומוסקסואליות בתחילת שנות ה-80 הואשם בהומופוביה. אותו סוג של תגובה אידיוטית, אינסטינקטיבית, אידיאולוגית התרחשה כאן. אנשים חושבים שאני נגד מעונות יום. מה שאני אומר הוא, אם איש מזג האוויר אומר שהולך לרדת גשם מחר, האם זה בגלל שהוא נגד שמש? אנשים מרגישים מאוד הגנתיים לגבי תחום זה.”
אני יכולה להעיד בעצמי שכשאני פרסמתי לפני כמה שנים סקירה מחקרית על השאלה “מתי לשלוח את הילד לגן?” חטפתי הרבה על הראש, ברמה שמישהי אחת אפילו איימה לפנות למשפיענים שיספרו לכולם שאני מפיצה פייק בחסות המדע. כך שהנושא הזה, אז כמו היום, הוא באמת מאוד מאוד נפיץ ונוגע לנו עמוק בבטן הרכה. כולנו הרי רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו וברגע שזה מוטל בספק- נגיד בגלל ששלחנו לגן – רגשות האשם מפוצצים אותנו מבפנים. ולפעמים, זה גם משפריץ החוצה. ולא מאוד באלגנטיות, בואו נאמר.
אז נכון, בלסקי שילם מחירים אישיים גבוהים מאוד על האומץ לצאת נגד הקונצנזוס, אבל כן יצא מזה בסופו של דבר משהו טוב. ארה”ב החליטה להשקיע 100 מיליון דולר כדי לבדוק אם יש בסיס לטענות שלו. וככה התחיל מחקר אורך ענק ועתיק תקציבים שעקב אחרי 1300 ילדים מגיל לידה ובמשך שנים ארוכות במטרה לבדוק את ההשפעה של טיפול מוקדם בילדים על ההתפתחות שלהם בהמשך החיים. זהו מחקר ה-NICHD, של המכון הלאומי לבריאות הילד והתפתחות האדם בארצות הברית. למהלך הזה היו כמובן אדוות בצורה של עוד ועוד מחקרים שניסו לענות על אותן שאלות מזוויות כאלה ואחרות. היום אנחנו נדבר על המחקרים האלה, ונתמקד בשאלת הגיל- האם יש גיל מועדף לשלוח את הילד לגן.
מסגרות לגיל הרך בישראל
לפני שנכנס לממצאים שעולים מהמחקר, אני רוצה להגיד כמה מילים על מסגרות לגיל הרך בישראל. כי אנחנו בישראל די שונים בנוף, לפחות בנוף של העולם המערבי. הנתונים שאציג עכשיו לקוחים מתוך על מחקרים של מרכז טאוב. ישראל היא כידוע מעצמת ילודה. נכון לשנת 2017, אחוז הילדים מגיל לידה עד 4 עמד על 10.3% מכלל האוכלוסייה בישראל. תחשבו על זה רגע- 10% מהאוכלוסייה בישראל הם ילדים מתחת לגיל 4. לשם השוואה, המספר הממוצע של מדינות ה-OECD הוא 5.8%. ארגון ה-OECD, למי שלא מכירה, הוא ארגון שכולל 38 מדינות מפותחות ומתקדמות, כך שההשוואה היא אליהן. וכאמור, אחוז הילדים מתחת לגיל 4 אצלנו גדול כמעט פי 2 בהשוואה למדינות ה-OECD האחרות. כדי להגיע לאחוזים האלה צריך ללדת והרבה, ואכן שיעור הפיריון בישראל, נכון לשנת 2017, הוא 3.1 ילדים לאישה, לעומת ממוצע מדינות ה-OECD שעומד על 1.6 ילדים לאישה.
וזה לא הכל. אחוז הילדים בישראל שנמצאים במסגרות הוא גבוה במיוחד. בשנת 2017, 56% מהילדים מגיל לידה עד 3 היו במסגרת, לעומת ממוצע מדינות ה-OECD שעמד על 35%. בגילאים 3-6, אנחנו רואים קפיצה מאוד גדולה- 99% מהילדים בישראל נמצאים במסגרת לעומת ממוצע של 87% במדינות ה-OECD. וזה כמובן הולך יד ביד עם שיעור התעסוקה הגבוה של אמהות לילדים בגיל הרך בישראל שעומד על 70% בהשוואה ל-54%, הממוצע של מדינות ה-OECD. מעניין להגיד ששיעורי התעסוקה של אמהות בישראל הרבה יותר דומים לשיעורי התעסוקה של נשים ללא ילדים באותם גילאים במדינות ה-OECD. כמו שאמרתי, אנחנו שונים בנוף.
ועדיין לא סיימתי. לא רק ששיעורי ההשתתפות של ילדים בגיל הרך בישראל במסגרות חינוך הם מבין הגבוהים ביותר מבין המדינות המפותחות, אלא שהם גם נמצאים בגן הרבה שעות בממוצע. ילדים בגילי לידה עד שלוש בישראל נמצאים בממוצע 30-40 שעות בשבוע במעונות ובמשפחתונים. אבל שימו לב- רק רבע מכלל הילדים עד גיל 3 נמצאים במסגרות בפיקוח המדינה. כחצי מיליון ילדים הולכים למסגרות פרטיות, לא מפוקחות, או שנמצאים עם ההורים או עם מטפלת. ואם זה לא מספיק, אין בישראל גוף אחד שמרכז תחתיו את כל השירותים לילדים בגיל הרך. ומה קיבלנו? מלא מלא ילדים שהולכים למסגרות, אל מול מסגרות באיכות מאוד ירודה. עוד ניגע בזה בהמשך.
אני רגע בודקת שאתן נושמות, לפני שאנחנו ממשיכות הלאה לשאלת הגיל.
יודעות מה, אני עוצרת איתכן עכשיו לקחת 3 נשימות עמוקות ורק אז נמשיך. תצטרפו אלי (גם אתן שקוראות עכשיו את התמלול).
אוקיי, אנחנו ממשיכות. בדיוק לפני 3 שנים פרסמתי סקירה מחקרית שכתבתי על השאלה הזו- מה הזמן הנכון, במרכאות, לשלוח את הילד לגן. זה היה אחד הפוסטים היותר מאתגרים שיצא לי לכתוב. מצד אחד יש המון מחקרים בנושא של מסגרות והתפתחות הילד ומצד שני הם מגיעים מתחומי מחקר שונים. פסיכולוגיה התפתחותית, סוציולוגיה, כלכלה. שאלת הגנים, כמו שכבר ראינו בסיפור של בלסקי, מעניינת הרבה יותר מרק את ההורים. מה שאומר- שאלות מחקר שונות, הנחות שונות, מתודולוגיות שונות. כך שקשה להוציא מהספרות המחקרית תמונה אחידה. אז היום, כמו לפני 3 שנים, זה היה ממש ממש מאתגר ועשיתי כמיטב יכולתי. אבל אתן תמיד תמיד מוזמנות לבדוק אותי.
אני רוצה לחלק את ההתייחסות המחקרית לשאלת הגיל לגילאים- נתחיל בלדבר על כניסה לגן לפני גיל שנה, נעבור אחר כך לדבר על כניסה לגן בין גיל שנה ל-3 ובסוף נתמקד בכניסה לגן אחרי גיל 3. יאללה, נתחיל.
כניסה לגן לפני גיל שנה
בואו נדבר על כניסה לגן במהלך השנה הראשונה לחיים. אני רוצה להחזיר אתכן רגע לטיעונים של בלסקי שהגיעו מתוך תיאוריית ההתקשרות. לפי תיאוריית ההתקשרות, בשנה הראשונה לחיים תינוק מפתח התקשרות אל המטפל העיקרי שלו. אני לא אכנס לזה לעומק כרגע, אבל אפשר לסווג את ההתקשרות כהתקשרות בטוחה או לא בטוחה. אני מדברת על זה יותר לעומק בפרק 8, מוזמנות להשלים שם פערים אם צריך. הטענה היא שהתקשרות בטוחה מקושרת להתפתחות טובה יותר בעתיד והתקשרות לא בטוחה מקושרת להתפתחות פחות טובה. ויש לזה גם בסיס מחקרי, עם ניואנסים כמובן אבל לא אכנס לזה כרגע. מה שחשוב לענייננו הוא השאלה האם הפרידה היומיומית של תינוק מההורה שלו עשויה לפגוע ביצירה של התקשרות בטוחה. השאלה הזו רלוונטית במיוחד לשנה הראשונה לחיים, כי זו בעצם השנה שבה הילד מפתח התקשרות לדמות המטפלת. Attachment on the making, מה שנקרא.
זוכרות שקודם דיברתי על תקציבי הענק שהפנתה ממשלת ארה”ב למחקר על גנים והתפתחות בעקבות הרעש שעשה בלסקי? אז במחקר הזה שהשתתפו בו יותר מ-1300 ילדים מדדו את דפוס ההתקשרות של הילדים בגיל שנה ו-3 חודשים ובגיל 3 באמצעות סיטואציית הזר. גם על סיטואציית הזר אני מרחיבה בפרק 8 למי שרוצה. קודם כל, חשוב לציין שלא נמצא קשר ישיר בין גן לבין ביטחון התקשרותי. אבל זה לא בהכרח אומר שגן לא משפיע על התקשרות, אלא שהוא עושה בדרכים פחות ניכרות לעין. מה הכוונה? במחקר הזה נמצא שחוסר רגישות אמהי הוא המנבא החזק ביותר לביטחון התקשרותי בגיל שנה ו-3 חודשים. כלומר ככל שהרגישות האמהית נמוכה יותר, כך גדל הסיכוי שהתינוק יפתח התקשרות לא בטוחה. זה ממצא מוכר וידוע בעולם ההתקשרות. ומה הקשר לגן? אז נמצא שגן יכול להחמיר את המצב. כלומר אם הרגישות האמהית נמוכה והתינוק נמצא יותר מ-10 שעות בגן, הסיכוי שלו לפתח התקשרות לא בטוחה גדל. כנ”ל במקרה של טיפול קבוצתי (כלומר לא מטפלת) או גן באיכות נמוכה. כך ששוב, גן כשלעצמו לא מנבא ביטחון התקשרותי, אבל הוא כן יכול להחמיר את המצב אם מלכתחילה הרגישות האמהית נמוכה יותר.
אבל דווקא במחקר משלנו, תוצרת כחול לבן, הקשר בין גן להתקשרות כן יצא ישיר. במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה עקבו אחרי יותר מ-700 תינוקות- אספו נתונים על סוג הטיפול שהתינוקות קיבלו בשנה הראשונה ומאוחר יותר, סביב גיל שנה וחודשיים, מדדו את ההתקשרות של אותם תינוקות אל אמא שלהם באמצעות סיטואציית הזר. וכאמור, במחקר הזה, בניגוד למחקר האמריקאי, כן נמצאו קשרים ישירים. תינוקות שנכנסו למעון לפני גיל שנה הראו שכיחות גבוהה יותר של התקשרות לא בטוחה בגיל שנה וחודשיים, בהשוואה לתינוקות שנשארו עם אמא, מטפלת, קרוב משפחה או שהיו במשפחתון. פרופסור תרצה יואלס שהייתה מהמובילים של המחקר הזה מספרת עליו באריכות בהרצאה שלה במאמאדע, אחת ההרצאות החשובות בעיני לכל מי שמתלבטת מתי ואיך להכניס את הילד לגן. ההרצאה זמינה בכספת ההרצאות של מועדון מאמאדע+. ברגע שתירשמו תקבלו גישה להרצאה הזו ולעוד עשרות הרצאות נוספות של חוקרים וחוקרות שהיו במאמאדע. לחצו כאן כדי להצטרף למועדון, או כאן כדי לקבל פרטים נוספים.
גם באוסטרליה נמצאו קשרים ישירים. במחקר שהשתתפו בו 145 ילדים מצאו שילדים לאמהות שחזרו לעבודה לפני גיל 5 חודשים, הראו יותר התקשרות לא בטוחה בהשוואה לילדים לאמהות שחזרו לעבוד מאוחר יותר או לא חזרו בכלל לעבוד. מחקר קטן מצ’ילה הראה דווקא שכניסה לגן לפני גיל שנה מנבאת התקשרות בטוחה בהמשך. אבל שימו לב- מדובר במחקר קטנטן ובילדים מאוד עניים וגם לא השתמשו באותה פרוצדורה של סיטואציית הזר.
אז מה אפשר להגיד על התקשרות וגיל הכניסה לגן? כרגיל, התמונה לא לגמרי ברורה. בארה”ב לא מצאו קשר ישיר בין התקשרות לבין כניסה לגן לפני גיל שנה, לעומת זאת אצלנו בארץ כן נמצא קשר כזה ונראה שגם באוסטרליה. ככל הנראה מה שמסביר את ההבדלים בין ארה”ב לישראל הוא איכות הגן, כשבישראל איכות הגן נמוכה יותר. עוד נדבר על זה בהמשך הפרק. בכל מקרה, על בסיס המחקרים שהצגתי לכל הפחות אי אפשר לטעון שאין קשר בין גן להתקשרות, אבל גם אי אפשר להגיד בנחרצות איך ובאיזו מידה גן משפיע על התקשרות. וזה מרמז לנו על הבאות- ששאלת גיל הכניסה לגן היא לא השאלה היחידה ששווה לנו לשאול. אבל כאמור, עוד נגיע לזה בהמשך.
מעבר להתקשרות, יש מחקרים נוספים שבדקו את הקשר בין גיל הכניסה לגן לבין מדדי התפתחות שונים בהמשך החיים. אם לדייק, לא כולם בדקו את גיל הכניסה לגן אלא מדד כאילו קשור- מתי אמא חזרה לעבודה. ברור שיש קשר בין מתי אמא חוזרת לעבוד לגיל כניסה לגן, אבל הוא לא לגמרי ישיר- יכול להיות שהתינוק נמצא אצל מטפלת, למשל.
בכל מקרה, יש לא מעט מחקרים שמצאו שילדים שנכנסו לגן לפני גיל שנה או שהאמהות שלהם חזרו לעבוד לפני גיל שנה מראים מדדים קוגניטיביים נמוכים יותר בהמשך החיים, הישגים נמוכים יותר בבית הספר ויותר בעיות התנהגות. אלו הממצאים הממוצעים, אבל גם כאן כמו במקרה של מחקרי התקשרות, יש ניואנסים.
על איזה ניואנסים אני מדברת? אני מדברת למשל על הרקע המשפחתי, כלומר על המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה, הבית שהילד מגיע ממנו. אז גם אם בממוצע נראה שכניסה לגן לפני גיל שנה פחות עדיפה מבחינת התפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית, זה לא בהכרח נכון לכולם. ממצא שדי חוזר על עצמו במחקרים שקראתי הוא שילדים ממשפחות מוחלשות מרוויחים יותר מכניסה מוקדמת לגן. ראינו את זה כבר קודם במקרה של התקשרות במחקר הקטן מצ’ילה עם הילדים העניים. הטענה היא שבמקרה של משפחות מוחלשות, הגן מציע ילד סביבה יותר מעשירה התפתחותית מאשר הבית. ושוב, רואים את זה במחקרים שונים ממדינות שונות.
וכאן אני רוצה לספר לכן על מחקר מאוד מעניין שנערך באיטליה שבו בדקו את ההשפעה של כניסה מוקדמת לגן על ילדים ממשפחות מבוססות- שיש להן כסף, השכלה ומעמד. שזה מעניין לראות מה קורה כשמנטרלים את המצב הסוציו-אקונומי ומסתכלים דווקא על השכבות הגבוהות באוכלוסייה. אני גם אגיד שזה מחקר מאוד חזק מתודולוגית יחסית למחקרים אחרים בתחום. המחקר נערך בעיר בולוניה באיטליה, ששם כדי להיכנס למעון צריך לזכות בהגרלה. כל ההורים שהכניסו את הילד שלהם להגרלה רוצים שהוא יכנס למעון, אבל לא כולם נכנסים. מה שקובע אם הילד נכנס או לא נכנס למעון הוא הגרלה. וזה בדיוק מה שמייצר את התנאים למחקר מסוג הקצאה אקראית, שהוא הדבר הכי טוב שאפשר לבקש כדי למצוא קשר סיבתי בין גיל כניסה לגן להתפתחות. כי עקרונית, לא אמור להיות שום הבדל בין קבוצת הילדים שנכנסו למעון לבין קבוצת הילדים שלא נכנסו למעון חוץ מתוצאות ההגרלה. רק לשם השוואה, למה שאנחנו מכירות מהארץ, במעונות בבולוניה יש מטפלת אחת על כל 4 ילדים עד גיל שנה, ומטפלת אחת על כל 6 ילדים עד גיל שנתיים.
בואו נעבור לממצאים. בין הגילאים 8-14 444 מבין אותם ילדים עברו מבחני IQ ומבחני אישיות. במחקר נמצא שילדים שנכנסו למעון בין גיל לידה לשנתיים קיבלו ציוני IQ נמוכים יותר. ספציפית, כל חודש במעון בגילאים 0-2 הפחית את ציוני ה-IQ ב-0.6 נקודות. ובאופן מעניין, ככל שההכנסה של המשפחה הייתה גבוהה יותר, כך הירידה בציוני ה-IQ הייתה חדה יותר. שימו לב שאפילו במחקר כזה של משפחות מבוססות, עדיין רואים שילדים שמגיעים ממשפחות שיש להן פחות, מרוויחים יותר מהמסגרת. מעבר ל-IQ, ילדים שהיו במעון בגילאים האלו הראו גם שינוי במדדים אישיותיים כמו ירידה בפתיחות לחוויות ועלייה בנוירוטיות. החוקרים הסבירו את הממצאים האלה בכך שילדים ממשפחות מבוססות זוכים לטיפול ביתי איכותי יותר, ולכן המעבר למעון שבו היחס הוא לא אחד על אחד עלול לפגוע בהתפתחות שלהם.
אז הנה לכן ניואנס אחד- המצב הסוציו-אקונומי של המשפחה. עוד ניואנס שרלוונטי במיוחד לשנה הראשונה הוא המצב הנפשי של אמא. 10% מהאמהות מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה. האם במצב הזה עדיף להישאר עם הילד בבית או דווקא לשלוח אותו לגן? מצאתי שני מחקרים שמראים שכניסה מוקדמת לגן יכולה להפחית את הסיכון להתפתחות של בעיות רגשיות ובעיות התנהגות בהמשך, בהשוואה ללהישאר בבית עם אמא שסובלת מתסמינים דיכאוניים. כך ששוב, אתן רואות, שאין כאן תשובה אחת נכונה אבסולוטית, ותמיד חשוב להסתכל על מכלול הגורמים ולא על איזה סטנדרט אחד חיצוני שמכתיב לנו מה נכון או לא נכון לעשות.
כניסה לגן בין גיל שנה לשלוש
בואו נמשיך הלאה. מה למחקרים יש לומר על כניסה לגן בין הגילאים שנה עד שלוש? אוי, אלוהים, אין לכן מושג כמה בלגן מצאתי בתוך המחקרים. אבל אם בכל זאת ננסה להוציא מהם משהו נראה שמבחינת התפתחות קוגניטיבית, כניסה לגן בין הגילאים שנתיים עד שלוש היא התזמון הכי טוב. כלומר מחקרים מראים שילדים שנכנסים לגן בין הגילאים שנתיים עד 3 מראים בהמשך יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר מילדים שנכנסו לגן לפני גיל שנתיים ומילדים שנכנסו לגן אחרי גיל 3. יש אפילו מחקר נורבגי חדש יחסית שמראה יתרונות קוגניטיביים שמתחילים כבר מגיל שנה בגן. במחקר הראו שהחל מגיל שנה, ככל שהילד נכנס לגן מוקדם יותר כך הציונים שלו בשפה ובחשבון בגיל 7 היו גבוהים יותר. כמו המחקר האיטלקי, זה גם היה מחקר חזק מתודולוגית כי הוא השתמש בשיטת ההגרלה ולכן אפשר לטעון שהקשרים בין כניסה מוקדמת לגן לבין יכולות קוגניטיביות טובות יותר בהמשך הוא סיבתי. אבל חשוב לזכור שמדובר בנורבגיה וקשה להכליל ממערכת החינוך הסקנדינבית לישראלית. ואכן יש מחקר שהראה שבישראל היתרונות הלימודיים רלוונטים לילדים שנכנסו לגן אחרי גיל שנתיים.
בכל מקרה, אם חשבתן שבזה סגרתן את הפינה, אז לא. מחקרים מצאו שילדים שנכנסים לגן בגילאים האלה מראים יותר בעיות התנהגות בבית הספר. אז אגיד בזהירות, שכניסה לגן בין הגילאים שנה עד שלוש היא כנראה עדיפה מבחינת התפתחות קוגניטיבית אבל פחות עדיפה מבחינת התפתחות רגשית-חברתית. וזה כמובן בממוצע, בלי לקחת בחשבון את כל הניואנסים שאת חלקם הזכרנו קודם.
אני רוצה להגיד כמה מילים על בעיות התנהגות. אחד המנגנונים המשוערים לקשר בין גיל הכניסה לגן לבין בעיות התנהגות בהמשך הוא סטרס. ההשערה היא שסטרס משפיע על גנים שמעורבים בתגובה של הילד לסטרס, מה שיכול להשפיע על הקשרים במוח ובסופו של דבר להוביל לבעיות התנהגות. אני מזכירה שזו השערה, וכל עניין הגנים והמוח למיטב ידיעתי לא נבדק. אבל מה שכן נבדק זה הסטרס עצמו, או קירוב שלו.
איך מודדים סטרס? קודם כל, חשוב שנדע שחוקרים לא באמת יכולים למדוד סטרס באופן ישיר. הקירוב הכי טוב שאפשר לקבל הוא למדוד את רמות הורמון הסטרס שנקרא קורטיזול, דרך דגימות רוק או שתן.
באופן כללי, רמות הקורטיזול בגוף שלנו לא קבועות לאורך היום. הן נמצאות בשיא בבוקר, ואז הולכות ויורדות. זה הדפוס הנורמלי. ומה קורה לילדים בגן? מטא-אנליזה שניתחה כמה וכמה מחקרים שבדקו את זה הראתה שאצל ילדים בגן רמות הקורטיזול לא רק שלא הולכות ויורדות לאורך היום, אלא הולכות ועולות. לעומתם, ילדים שהיו בטיפול פרטני אחד על אחד הראו את הדפוס הנורמלי- רמות קורטיזול גבוהות בבוקר שהולכות ויורדות במהלך היום . אבל שימו לב- זה היה נכון רק אצל ילדים מתחת לגיל 3. כלומר רק ילדים מתחת לגיל 3 שהיו בגן הראו עלייה ברמות הקורטיזול לאורך היום, ילדים גדולים יותר לא. בממוצע כמובן. ואני יודעת שאני כבר חוזרת על עצמי, אבל זה סופר חשוב. גם כאן יש ניואנסים שקשורים לאיכות הגן, למספר השעות בגן ולטמפרמנט של הילד. ומעבר לזה שרמות הקורטיזול הן גבוהות אצל ילדים בגן לא ברור אם וכיצד הן משפיעות על ההתפתחות של הילד. בשביל זה צריך מחקרי אורך, שלמיטב ידיעתי, עדיין לא נעשו. בכל מקרה, בכספת ההרצאות של המועדון יש הרצאה מרתקת ממש של ד”ר ליהי גת שבה היא נכנסת לעומק של כל מחקרי הקורטיזול, עם מסקנות פרקטיות שיכולות לתמוך גם בהסתגלות של הילד לגן, וגם לתקשורת ביניכן לבין הגננת. זו הרצאה שממש עוזרת להבין את הדינמיקה של החיים בתוך גן מנקודת המבט של הילד. ברגע שאתן מצטרפות למועדון, נפתחת לכן גישה לכל ההרצאות כולל זו של ליהי גת וההרצאה של תרצה יואלס שהזכרתי קודם (לחצו כאן כדי להצטרף למועדון, או כאן כדי לקבל פרטים נוספים)
כניסה לגן אחרי גיל 3
טוב אז כבר הזכרתי את גיל שלוש, אז בואו נעבור לדבר גם עליו. תמיד תהיתי לעצמי מאיפה הגיע המספר הזה, למה אנשים אומרים שכדאי להשאיר ילדים עד גיל 3 בבית. מה זה בגלל שיש חוק חינוך חובה שמתחיל בגיל 3? או שזה מתבסס על משהו יותר מעמיק מזה? אני לא יודעת לענות לכן מאיפה הגיעה האמת העממית הזו, אבל מסתבר שהמחקרים תומכים בה.
אני רוצה לספר לכן על אחד המחקרים הבולטים בתחום. המחקר הזה נערך בקנדה והוא סוג של ניצל שינוי במדיניות בנוגע לחינוך בגיל הרך בקנדה בתור סוג של “ניסוי טבע”. אני אסביר למה אני מתכוונת. בשנת 1996 בקוויבק הייתה רפורמה בחינוך גיל הרך, והממשלה התחילה לסבסד גנים מגיל לידה. באופן מאוד הגיוני, הרפורמה הזו הביאה לעלייה היסטרית במספר הילדים שנשלחו למעון. במחקר אספו נתונים מ-15,000 ילדים וככה הם יכלו להשוות בין מדדים התפתחותיים של ילדים לפני הרפורמה ואחרי הרפורמה. התוצאות, למרבה הצער, היו על הפנים. המחקר נמשך עד היום, כשילדי הרפורמה כבר נושקים ל-30. לעניין הפרק שלנו, החוקרים ניסו, בין השאר, לבדוק מה ההשפעה של גיל הכניסה לגן. הם מצאו שככל שהילד נכנס מוקדם יותר לגן, כך המדדים ההתפתחותיים שלו היו פחות טובים. אבל שימו לב- זה היה נכון עד גיל 3. אחרי גיל 3 המצב התהפך. ילדים שנכנסו לגן אחרי גיל 3 הראו מדדים התפתחותיים טובים יותר בהמשך החיים בהשוואה לילדים שלא היו בגן באותו גיל. במיוחד אצל ילדים מרקע יותר מוחלש.
הממצא הזה, פחות או יותר, חוזר על עצמו במחקרים שונים, כולל במחקר ישראלי של מרכז טאוב. ומטא-אנליזה מ-2018 שניתחה הרבה מחקרים בתחום הגיע למסקנה שכניסה לגן אחרי גיל 3 תורמת באופן חיובי להתפתחות, גם ברמה הקוגניטיבית וגם ברמה הרגשית-חברתית. אבל חשוב להגיד שלא מדובר בהבדלים כל כך גדולים ורובם המוחלט של המחקרים הוא מתאמי. כלומר המחקרים בודקים האם יש קשר בין גיל הכניסה לגן לבין מדדים התפתחותיים שונים בהמשך החיים. אבל אין לנו כאן סיבתיות- אנחנו לא יכולות לדעת בוודאות שהכניסה המוקדמת לגן היא זו שהשפיעה ישירות על ההתפתחות. גם אם מחקרים מנסים לשלוט בכל מיני משתנים כמו מצב סוציו-אקונומי, מצב נפשי של ההורים וכו’ הם לא יכולים לשלוט בהכל. ובנוסף, ההבדלים הם לא כאלה גדולים. ככה שתמיד כדאי לקחת את המחקרים בתחום הזה בערבון מוגבל.
אז איך אנחנו מסכמות פרק כזה?
השאלה מתי להכניס את הילדים שלנו לגן, היא באמת שאלה קשה ומטרידה. במיוחד כשמופעלים עלינו כל כך הרבה לחצים לחזור כבר לעבודה ולצדם כל מיני אמירות על זה שילד חייב גן כדי להתפתח. מן הסתם הנרטיב של גן תורם להתפתחות ואמא חייבת לממש את עצמה משמר את הסדר הקיים. אני לא אומרת שהטיעונים האלה לא נכונים, אלא שהמציאות מורכבת מזה. וזה בדיוק מה שראינו היום, לפחות בהקשר של גיל הכניסה לגן.
בזהירות המתבקשת אני אסכם את הממצאים בקווים כלליים- ראינו שעד גיל שנה ככל הנראה עדיף שהילד יקבל טיפול אחד על אחד, אם זה אמא, אבא, סבתא, דודה או מטפלת. מאוחר יותר, בין הגילאים שנה עד שלוש, ראינו שיש trade-off בין ההתפתחות הקוגניטיבית להתפתחות הרגשית-חברתית- נראה שכניסה לגן בגילאים האלה תורמת להתפתחות הקוגניטיבית אבל פחות תומכת בהתפתחות הרגשית-חברתית. למדנו גם שאחת הסיבות המשוערות לקשר בין בעיות התנהגות לבין כניסה לגן בגילאים האלה היא הפרשת הורמון הסטרס, קורטיזול. ילדים מתחת לגיל 3 מראים עלייה ברמות הקורטיזול לאורך שעות היום בגן בהשוואה לילדים בטיפול אחד על אחד. וזה הוביל אותנו לגביע הקדוש, גיל 3- שם הספרות המחקרית יותר ברורה ואחידה, כך שנראה שכניסה לגן אחרי גיל 3 היא אחלה גם מבחינת התפתחות קוגניטיבית וגם מבחינת התפתחות רגשית-חברתית. אבל שוב, אני מדברת על ממוצעים וקווים כלליים. אף ילד הוא לא הממוצע, והמחקרים הם מחקרים מתאמיים. ובסופו של דבר, ההבדלים בין ילדים שהיו בגן לבין ילדים שנשארו בבית הם לא כאלה גדולים.
ואולי הכי חשוב- ראינו שיש ניואנסים והרבה מהם. למשל, ילדים שמגיעים ממשפחות יותר מוחלשות או ילדים לאמהות שסובלות מדיכאון דווקא יכולים להרוויח מכניסה מוקדמת לגן, מספר השעות שילדים מבלים בגן הוא גם קריטי, אם יום מלא או חצי יום. ומעל לכל הסיפור של מסגרות והתפתחות מרחפת איכות הגן. לא נכנסתי כאן לנושא של איכות הגן כי זה מצריך פרק שלם. אבל אני רק אגיד שאיכות הגן היא אחד הממצאים הכי הכי חזקים ועקביים במדעי ההתפתחות- ככל שהגן יותר איכותי כך ההשפעות השליליות של הגן פוחתות וההשפעות החיוביות עולות. וכן, יש ממצאים שמראים שגן איכותי יכול גם לנטרל את ההשפעות השליליות הפוטנציאליות של כניסה מוקדמת לגן.
אז איך יודעים מה זה גן איכותי? איך מזהים אותו? אני אספיילר ואגיד שחוגים בגן זה לא הפרמטר שעליו אתן רוצות להסתכל. בכספת ההרצאות יש שתי הרצאות, אחת של פרופסור תרצה יואלס שכבר הזכרתי ואחת נוספת של פרופסור אסתר עדי-יפה שנכנסות ממש לעומק לנושא איכות הגן. ההרצאות זמינות לכן בכספת הרצאות של מועדון מאמאדע+. אם אתן באמת רוצות להבין את עניין המסגרות ולקבל החלטות מושכלות- אני ממש ממש ממליצה לכן על ההרצאות האלה. אלו באמת הנשים שמובילות את התחום של חינוך בגיל הרך בישראל. ואם כבר ללמוד על הנושא הזה כמו שצריך הזה אז מהן. כאמור, כל ההרצאות האלו זמינות בכספת ההרצאות של מועדון מאמאדע+ וקישור להצטרפות למועדון מחכה לכן בתיאור הפרק. לחצו כאן כדי להצטרף למועדון, או כאן כדי לקבל פרטים נוספים.
דבר אחרון שאני רוצה להגיד לפני סיום. אמרתי כבר קודם שההבדלים בין ילדים שנכנסים לגן מוקדם לבין ילדים שנשארים בבית או בטיפול אחד על אחד הם קטנים. אבל הנה נקודה למחשבה. דמיינו רגע כיתה של 30 ילדים שבה שני שליש מהילדים, אלה שנכנסו מוקדם לגן, קצת יותר תוקפניים וקצת פחות ממושמעים. האם המורים שלהם יתעסקו יותר זמן במשמעת מאשר בהוראה? האם מגרשי המשחקים בהפסקות יהיו פחות ידידותיים? תחשבו על זה ככה, אף מכונית בודדת לא מזהמת את מרכז תל אביב, זה כל המכוניות שעושות את זה. כך שלא בטוח שהתעלמות מהשפעות קטנות היא הדרך כי בסופו של דבר הילדים שלנו לא חיים בוואקום- אם זה במסגרת בגן, אחר כך בבית ספר ומאוחר יותר בחיים עצמם. תחשבו על זה.
וואו, זה היה חתיכת פרק. אין לכן מושג כמה שעות עבדתי עליו. אבל בשעה טובה, הגענו לסוף.
אם נשארתן עם עוד מחשבות ושאלות בעקבות הפרק, ואני די בטוחה שכן אחרי פרק כזה- אני כרגיל מזמינה אתכן לא להישאר איתן לבד. בתיאור הפרק צירפתי לכן קישור לדיון על הפרק בקבוצת הפייסבוק של מאמאדע, שם נוכל להמשיך לדבר ולחשוב יחד.
השארתי לכן בתיאור הפרק גם קישור לתמלול של הפרק למי שמעדיפה לקרוא, רשימה מלאה באורך הגלות של המקורות המחקריים וגם קישור לקבוצת הוואצאפ השקטה של מאמאדע כדי שתוכלו להישאר מעודכנות במדעי ההורות.
אשמח כמובן אם תדרגו את הפודקאסט בחמישה כוכבים כדי שנוכל להגיע לכמה שיותר הורים שזקוקים לידע מקצועי ומבוסס-מחקר.
תודה לאופק פרחי העורך של הפודקאסט.
אנחנו סיימנו להיום, נתראה בפרק הבא.
הצטרפי למועדון מאמאדע+ וגלי איך להפוך את הידע המדעי לכלים מעשיים שיעזרו לך ביום-יום עם הילדים.
הצטרפי עכשיו ותני לעצמך ולמשפחה שלך את הטוב ביותר!
כל המחקרים, ההרצאות והדיונים החכמים ארוזים יפה יפה אצלך במייל
הנה בדיוק מה שתקבלי ממני דרך המייל:
⭐️ סיכום שבועי של תכנים ואירועים
⭐ סקירות בלעדיות של מחקרים חדשים
⭐ עדכון על הרצאות ופרקי פודקאסט חדשים
⭐ סדרות תוכן לבחירתך בנושאים שמעניינים אותך
