כמעט חודש עבר מאז אותה שבת ארורה ששמטה את הקרקע מתחת לרגליים של כל אחד ואחת מאיתנו. חודש עבר ואנחנו עדיין במלחמה ואנחנו עדיין הורים. אז גם אם נראה שחזרנו לסוג של שגרה, שום דבר לא באמת שגרתי. איך אנחנו מצליחות ומצליחים לשמור על הלב של הילדים שלנו גם ב”שגרת מלחמה”?
איך נוכל לזהות תגובות של לחץ אצל הילד.ה שלנו?
מה התפקיד שלנו כהורים בזמן חירום?
וכיצד נוכל לקיים שיח משמעותי עם הילד.ה שתומך בבניית חוסן?